"הַמַּחְשָׁבוֹת

הַמַּחְשָׁבוֹת וְנִיבֵיהֶן" –

אַךְ לֹא תָּמִיד אַתָּה דוֹבֵר בְּנִיב־שְׂפָתַיִם:

אַתָּה קוֹרֵא לָזֶה נִגּוּן.

"הָאַהֲבָה

הָאַהֲבָה וּוִדּוּיֶיהָ" –

אַךְ שְׁתִיקוֹתֶיהָ מִתְוַדּוֹת יוֹתֵר:

אַתָּה קוֹרֵא לָזֶה נִגּוּן.

"וּמַסָּעוֹת

הַמַּסָּעוֹת וּמְחוֹז־חֶפְצָן?" –

אַךְ מֶרְחַקִּים קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל הַנִּצְחִי.

אַתָּה קוֹרֵא לָזֶה נִגּוּן.

אַתָּה אוֹמֵר נִגּוּן וּמִתְכַּוֵּן לַכֹּל –

לְכָל פּוֹרְקֵי עֻלָּם שֶׁל שְׁמוֹת־הָעֶצֶם־וְהַתֹּאַר

הַמִּתְמַלְּטִים מֵאוֹר כּוֹזֵב שֶׁל פֵּשֶׁר מִתְחַשֵּׂף

וּמִתְחַפְּשִׂים־לְדַעַת

בְּכָל אַרְבַּעַת הַמַּסְווֹת שֶׁלַּפַּרְדֵּס.

כִּי הַנִּגּוּן הוּא זֵכֶר אַחֲרוֹן

שֶׁל שִׂיחַ אֵל אֶל יְצוּרָיו

בְּטֶרֶם־שְׂפַת־לָשׁוֹן.

כִּי הִיא מִצּוּי שֶׁל כָּל זַעֲקוֹתֶיךָ

אֲשֶׁר שָׁתַקְתָּ בִּתְפִלּוֹת הָאַהֲבָה.

הֵן גַּם הַיּוֹם אַתָּה דוֹמֵם אֶת מְאֹדֶךָ

(הוֹ לְבָנָה־בְּמִלּוּאָהּ מֵעַל לַמַּיִם!)

עִתִּים זוֹ שַׁחַף הַזּוֹכֶרֶת יָם רָחוֹק

עִתִּים זוֹ אַיָּלָה בִּדְמוּת־הַגּוּף מִנֶּגֶד –

אֲבָל תָּמִיד נִגּוּן.

וְהַנִּגּוּן אוֹמֵר לְךָ

כִּי שְׁמָהּ הוּא חוּ־אָ־לוּ.

וְהַנִּגּוּן אוֹמֵר לְךָ:

שִׁמְךָ הוּא אַבְּרִי.