מִבַּעַד לַחֲלוֹם
כְּמִבַּעַד לְחַלּוֹן שָׁקוּף־אָטוּם
אֲנִי צוֹפֶה לְתוֹךְ כִּלְיוֹן הַלַּיְלָה
וְרוֹאֶה הַרְחֵק
מִסַּף הַבַּיִת שֶׁעָצַם אֶת כָּל תְּרִיסָיו
עַד יַעֲרוֹת־הָעַד הַמַּחְבִּיאִים אֶת כְּלֵי־הַשִּׁיר
עַד בּוֹא מוֹעֵד.
הוֹ עַד!
הוֹ עֲדֵי־עַד! –
וּכְבָר מִפְצָל רִאשׁוֹן שֶׁל קֶרֶן אַיָּלִים.
וּכְבָר שׁוֹאֵג הַבֹּקֶר מִסֻּבְּכוֹ
וְאֵד עוֹלֶה מִכָּל כַּנְפוֹת הַיַּעַר
וְלָט
וְלָט
וְלָט
אֶת אַיַּלְתּוֹ הַמִּתְחַמֶּקֶת
שֶׁל הַשַּׁחַר.
אֲזַי הוֹפִיעוּ כְּלֵי־הַשִּׁיר –
וְאֶצְבָּעַי עַל מֵיתְרֵיהֶם!
מְצָאוּנוּ מַשְׁכִּימֵי הָעִיר
הַסּוֹבְבִים בְּרִיק רְחוֹבוֹתֶיהָ
רָאוּ הַכְּלִי – וְלֹא שָׁמְעוּ שִׁירוֹ
שָׁמְעוֹ – וְלֹא הֵבִינוּ פֵּשֶׁר־הַמִּלּוֹת
וְשָׁאֲלוּ בְּפַחַד זֶה לָזֶה:
– מִי שָׁר לְעֵת כָּזֹאת בִּשְׂפַת לוֹעֵז
וְהָאֲרִי בַּחוּץ?!
מַה פֵּשֶׁר חוּ־אָ־לוּ?
מַה פֵּשֶׁר אַבְּרִי?
עַד יְשׁוֹקֵק הָרְחוֹב אֶל גֹּדֶשׁ צָהֳרָיו
כְּמֵי־נָהָר אֶל שִׁבָּלְתָּם –
וְלֹא יִהְיֶה שׁוֹאֵל עוֹד.
גַּם לֹא אַתְּ.