תָּמִיד כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵא מֵעַל פָּנַיִךְ
אֲנִי רָץ רִיצַת־דִּלּוּגִין
כְּעֹפֶר הַנִּצְחִי מִתּוֹךְ שִׁיר־הַשִּירִים.
אֲנִי שׁוֹאֵל עַצְמִי
שׁוֹאֵל אַמּוֹת־הַסִּפִּים
שׁוֹאֵל אִמּוֹת־הַדֶּרֶךְ
וְכָל קַרְנוֹת הָעִיר שֶׁאֵין בָּהּ מַעַן
לְכָל יְגוֹנוֹתַי הַנִּפְלָאִים:
לְאָן? –
וּמִתְבָּרֵר תָּמִיד כִּי זֶה אֵלָיִךְ.
עוֹד בַּיַּלְדוּת לִמְּדוּנִי חֲכָמִים־מִמֶּנִּי
כִּי הָעוֹלָם – כַּדּוּר
וְכִי הַזְּמַן – נָהָר הַשָּׂם פָּנָיו הַיָּמָה
אַךְ טַחוּ מִלִּרְאוֹת
כִּי צֵל כְּנָפַיִם עַל זִרְמוֹ
לְאוֹת
כִּי עוֹף־כָּנָף הוּא חִבּוּטֵי־אֵין־רֹגַע
בֵּין אֶרֶץ לְשָׁמַיִם
וְשִׂיחַ הַגְּרוּשִׁים עַל צַעַר הַפֵּרוּד.
הַחֲכָמִים!
כָּל דַּרְכֵיהֶם הוֹלְכוֹת לְרוֹמִי־שֶׁל־כֻּלָּם –
וְיָם אֶחָד לְכָל נַהֲרֵיהֶם –
לֹא כֵן שֶׁלִּי:
שֶׁלִּי שְׁפִיּוּת מְקֻטָּרָה בְּכָל רָאשֵׁי קְסָמִים
שֶׁלִּי הוּא חֹלִי שֶׁכֻּלּוֹ
בָּרִי
וְשֶׁמָּא
וְנִגּוּן
שֶׁלִּי גַלְגַּל־חוֹזֵר־וְלֹא־מֵאָיִן –
וּבוֹ
כָּל מְנוּסָה מִמֵּךְ
הִיא מְרוּצָה אֵלַיִךְ מֵחָדָשׁ.
אַיֵּךְ הָעֶרֶב חוּ־אָ־לוּ?
אַיֵּךְ הָעֶרֶב?