אִבְחָה

1, ש"נ, סמי אִבְחַת, - ברק וצחצוח דבר מלֻטש וממורט, למשל של להב חרב מרוטה,    das Blinken; vif éclat; gleam: למען למוג לב והרבה המכשלים על כל שעריהם נתתי אִבְחַת2 חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח (יחזק' כא כ). - ואמר הפיטן: גדע רום קרנם ועלומם הקציר, ובאבחת חרב שעריהם הציר (ר"א  קליר, קינות, איכה תפארתי). - ובמשמ' זו השתמשו בו הסופרים האחרונים: לא תראה אבחת חרב ולא תשמע קול רעש כידונים (א' מפו, אהב"צ כז). - ויש שהשתמשו בו במשמ' עצם להב החרב: עליו תרנה אבחת כל מגל וחרמש (ש' פפנה', ארבע כוסות, כוס ישוע' א). - ומ"ר °אֲבָחוֹת, במשמ' חרבן: עמודים וגוילים לַאֲבָחוֹת, ואותיות קדושות פורחות (שבת א' אחה"פ, אין כמוך).  



1 לא ידוע מקורה, ויש מפקפקים באמתותה, עי' ההערה לקמן.  - 

2 הביא מנחם בן סרוק בשם יהודה בן קריש הגהה אבעת במקום אבחת והשיב עליו, ופרש אבחת כמו אימת, בלי יסוד, כי אם לפי ענינו.  וריב"ג אמר, וז"ל: אין למלה זו גזרה ממה שבידינו  מהלשון והראוי בו שיהיה ברק החרב ולהטו.  רש"י הביא יש פותרין טבחת, והוא בעצמו פרש קול זעקת הרוגי חרב, ואבחת כמו נביחת.  ויונ' תרגם קטלי חרבא.  ויש סברים כי המלה אבחת מיותרה כלה ומנסחים הכתוב כך:  נתתי חרב מרוטה לברק הוחדה לטבח. - וקצת החדשים פרשוה במשמ' המלה האשור' אַבֻחֻ שלמעלה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים