© כל הזכויות שמורות. מובא ברשות בעלי הזכויות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.
א 🔗
מן השמים הראו לי בחלום ספר בשם “תפארת עליזים”. היה זה ספר נושן ובלה, שקצותיו נתרפטו ונתעגלו מרוב ימים. נדמה לי, אף חרוך היה בשתים מפינותיו. הדפים היו כהים-חומים והכתב היה כתב-רש"י. השם “תפארת עליזים” עצמו בשער הספר היה מודפס באותיות מרובעות, אבל סידורן וצורתן של האותיות לא היה שווה, ונדמה היה כאילו נתפקקו זו מזו. ועל השער היו הרבה חותמות, כרגיל בספר ישן, ומשום כך לא יכולתי להבחין מה שם המחבר, שהיה נתון בתוך שורות ארוכות של תארים ושבחים, וראשי-תיבות של תארים ושבחים, שקשה היה לפענחם ולעמוד על טיבם.
הרבה יגיעות גרם לי השער, והרבה תמיהות גרם לי שם הספר ומראהו, שהיו כל-כך בלתי תואמים זה לזה. לא העליתי כלום ביגיעתי ולא נתרצו לי תמיהותי, עד שהלכתי אל הפנים מתוך השתוקקות לקרוא בספר המופלא הזה.
כאמור, היה הספר מודפס בכתב רש"י זעיר ומטושטש, ועד שטרחתי וקראתי שתים-שלוש שורות, עמדתי על כך שאין אני מבין את פירושם של הדברים. הלשון לכאורה לשון-הקודש היא, ואף-על-פי-כן מובנם של דברים אינו מחוור לי כלל. ידעתי שיש חכמה נסתרה, שפירושן של מלים בתוכה אינו כפשוטו, ופעם אף עסקתי בחכמה נסתרה זו, וניסיתי איפוא לעשות שימוש בה, בקריאת הספר הזה. העליתי במוחי מילון שלם של ערכי-כינויים, של תארי-סמלים ועניניהם, והתאמצתי לתרגם את הספר על-פי המילון הזה. ולא יצא לי כלום. עד שחלשה דעתי עלי והתקשיתי על דרכי גבוה, שמראים לי ספר מעורר ענין רב כל-כך, ואין נותנים לי לקרוא בו ולהבין את תכנו. והיתה זאת לא חולשת דעת בלבד, אלא ההרגשה הלכה ועברה להרגשה וצער שאין לתאר אותם.
ב 🔗
לאחר שנתיאשתי מקריאה בספר זה ומהבנה בו, סגרתי אותו והנחתיו במקום שהנחתי. בלב כבד יצאתי משם, בצמאון שלא נשבר, ובראשי מצלצלות רק שתי המלים בלבד: “תפארת עליזים”, שתי המלים היחידות שהיו מובנות לי, ועם זה כל-כך מוזרות בצירופן המשונה. היתה זו שעה של לא יום ולא לילה, מין אור כהה העטה את העולם ונסך על כל ההוויה פחד וקסמים גם יחד, מוראות ומראות-פלאים המושכים את הלב. אפשר שהייתי שוקע בהרגשת שעה זו והייתי צולל בה, אלמלא אותו עוגן מופלא ששמו “תפארת עליזים”, שהחזיק בי ושימש לי מורה דרך בדרכי ובחיפושי, שלא ידעתי מה הן. הואיל ולא ידעתי היטב מה אני מבקש, את “התפארת” או את “העליזים”, או את פתרון הצרוף של שניהם. “תפארת” ידעתי אינה אלא מין אידיאל רחוק, שאין להיאחז בו. “עליזים” ידעתי, ישנם בצורות שונות ובזמנים שונים, אלא שאין להתיחס באמון יתר לעליזותם. ואפשר שאין זו אלא עליזות מדומה. והצירוף כולו מוקשה, הואיל ואינו בנמצא כלל, או שהוא מיותר מפאת הכרחיותו, שהרי מותר לומר שהתפארת לעולם שרויה במקום של עליזים.
© כל הזכויות שמורות. מובא ברשות בעלי הזכויות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.