מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[בערב, בשקוע השמש הימה]

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

בָּעֶרֶב, בִּשְׁקֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּמָּה,

אַף עָנָן קַל אֶחָד לֹא נִרְאָה בָּרָמָה;

וְאוּלָם בַּיַּעַר אָז הָיְתָה חֲרָדָה,

עֲדַת כָּל הָעֵצִים נִרְעֲשָׁה, רָעָדָה;

וַיִּסְאַן הַיַּעַר בְּחִיל וּבְבֶהָלָה,

כְּחָשׁ אָסוֹן קָרוֹב וּמְבַקֵּשׁ הַצָּלָה.

כְּדַרְכָּם הִזְהִירוּ בַשְּׁחָקִים הָרָמִים

כּוֹכָבִים מַזְהִירִים וּשְׁלֵוֵי-עוֹלָמִים;

וְאוּלָם בַּיַּעַר הַשָּׁאוֹן אָז גָּדַל,

וְעַד אוֹר הַבֹּקֶר לֹא שָׁקַט, לֹא חָדַל;

וּכְאֶנְקַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁטֶּרֶם נִכְנְעָה

בַּהֲמֻלַּת הָעֵצִים הַנּוּגָה נִשְׁמְעָה.

וְלַבֹּקֶר עָב כֵּהֶה הַשַּׁחַק כְּבָר עָטַף,

מְטַר-סַגְרִיר מִלְמַעְלָה בְּעַצְלוּת כְּבָר נָטַף;

וְחֶרֶשׁ רַק נָעוּ הָעֵצִים עֲגוּמִים,

וְרוּחַ-סְתָו קָרַע עֲלֵיהֶם הַכְּתֻמִּים;

וּכְאִלּוּ כְּבָר נִכְנַע הַיַּעַר וַיְקַבֵּל

כְּבָר עָלָיו גְּזַר דִּינוֹ – בִּדְמָמָה הִתְאַבֵּל.

1903

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

אַלְמָנוּת

מאת שושנה שרירא (פרוזה)

בחצר הירושלמית הישנה שמראה מעיד עליה כי שימשה מקום-מגורים לבית-אב ושבכל קיטון משלה מין בית קטן בפני עצמו, יושבים כעת אמנים מבני המערב, שזה מקרוב באו ארצה, מתענגים על אוירה צלולה, רוויה מזרחיות, הנפרשת אפילו מאבני החומה המחוספסות המקיפה אותה סביב, ומפחי העציצים המקשטים אותה, ישבה גם היא, אלמנת הפרופיסור מהבירה הגרמנית. חדרה במרכז החצר חבוי משהו, מן הצד, מופרש ברוב צניעות. פתחו נמוך, משקופו מקומר ושני עמודים מעוגלים סוגרים עליו משני הצדדים. חבוי ושקוע הוא באפלולית למחצה, אפילו ביום, כי חלונו היחיד ודלתו קבועים שניהם בכותל חזיתו, מצד מערב, ונשקפים לעבר אותה שכונה מזרחית של דלת-העם, אשר מעבר לחומת-החצר, שמצהלות מזרח עולות ממנה ומתנפצות אל דפנות החצר.

על כתלי חדרה תלה בעל-הבית, האמן, את תמונותיו, כי כבר צר המקום על כתלי ביתו שלו. תלה אצלה תמונות גדולות וקטנות, בלי לשאול פיה אם ישרו בעיניה ואם נתחבבו עליה נופיו שצייר. ולאלמנה נמוכת-הקומה, הלבושה שחורים, בעלת השׂער המאפיר, היושבת לפני התמונה הגדולה, התלויה על הכותל בחדרה, נדמה, כאילו הושיבוה על בימה, ושׂמו את התמונה הגדולה לתפאורה. וכך עליה לשבת תמיד לעין כל, בלי שתהא לה בחדרה פינה משלה לחסות בה בהחבא, באין רואים. והיא בוחרת לה פינות שלצדי המסגרת הגדולה, ואינה מוצאה שעל אדמה אלא כדי להציג בו כף רגלה, אך לא את כלל גופה.

ומדי הכנסה החדרה, תתנשא לפניה התמונה בשלל כפותיה, חרבונה, בלהט החמה בין הריסות בתיה וברקיע מאהיל על מקדשים שיש בה ושהיו בה, על משכנות דחוסים מעבר לשער-העץ שבחומה, על עליות, יציעים וצריחי-מסגדים. ועומדת האשה נפעמה בפתח חדרה, ביתה שלה, ואינה יודעת אם נכנסה, אם יצאה, כי הפתח, פתחה, עדיין פתוח. ירושלים מזה וירושלים מזה והיא בתווך, קטנה, אלמונית ולובשת בגדי-אלמנות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.