מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַמֵּסִית הָאַחֲרוֹן

מאת: יעקב שטיינברג

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

דביר; 1959

סוגה:

שפת מקור: עברית

שָׁלַוְתִּי מִיָּמִים וְדֵעָה,

נָשִׁיתִי תִקְווֹתַי הַקַּלּוֹת;

וָאֶעֱמֹד מִתּוּר וּמִגַּלּוֹת

בִּכְבֹד עָלַי נַפְשִׁי הַמְּלֵאָה.

וּבְקִרְבִּי, בִּכְבוֹת אוֹרוֹת קְטַנִּים,

הִרְגִּיעַ אוֹר אֶחָד וְיָשָׁר;

לֹא נֶחְפַּז דִּמְיוֹנִי, לֹא קָשַׁר

אֶת פְּזוּרָיו בִּצְבָעִים מִשְׁתַּנִּים.

רַק שְׁאֵרִית כָּל טוּבִי – הִיא צְרוּרָה

בְּצֶבַע יְקָר לְלֹא תְמוּרָה.

וָאֵשֵׁב בְּעָנְיִי –וְשָׂחֹק

אֶת שְׂחוֹק הָעֲנִיִּים הַנָּבוֹן.

וְצַפּוֹת בְּלִי גִיל וְעִצָּבוֹן

לְחֶסֶד מַזָּלִי הָרָחוֹק.

הָעֵת – הֶאֱזַנְתִּי לְהֵדָהּ

בְּסֵתֶר מְצָרַי הַבְּטוּחִים,

וּבְקוּם עָלַי רִיק וּמַדּוּחִים –

חָסִיתִי בַאֲמִתִּי הַכְּבֵדָה.

וַתֵּשְׂטְ מֵעָלַי לָאַחֲרוֹנָה

כָּל רַאֲוַת הַיּוֹם וַהֲמוֹנָהּ.

אַךְ עִמִּי, מִפְּנִּים לַבְּרִיחַ,

בְּאֵין זָר אֲשֶׁר יִפְרַע לְחָשָׁיו,

הַמֵּסִית הָאַחֲרוֹן עוֹד יָשַׁב

וְנִשְׁעַן אֵלַי וְהִדִּיחַ.

לֹא דִבֵּר כְּדַבֵּר אֶל נְעָרִים

וְלַבּוֹת אֵשׁ-דָּם כִּבְמַפּוּחַ, –

כַּכָּתוּב בְּכָל סֵפֶר פָּתוּחַ

מִסִּפְרֵי הַחַיִּים הַמָּרִים.

לֹא הֶעֱלָה, בְּאֵד מִלִּים רָעוֹת,

אֶת אוֹב הַיְצָרִים וְהַקְּנָאוֹת.

רַק הֶלְאָה אֶת נַפְשִׁי בִּמְשָׁלִים,

וּסְחֹט עַד קֻבַּעַת כָּל מָשָׁל, –

וְתוֹכָם פְּרִי-רוֹשׁ אֲשֶׁר נָשַׁל

בְּגַנָּם שֶׁל חוֹזִים אֻמְלָלִים.

לֹא הֶחֱנִיף לִי חִנָּם: הֵרוֹמָה,

לֹא הִפְחִיד לַשָּוְא: אַל מְנוּחָה;

רַק פָּשֹׁט אֶת כַּפּוֹ הַשְּׁטוּחָה

וּזְרֹק מֵרֹךְ נַפְשִׁי הַתְּהוֹמָה.

הֲלֹא הִיא הַתְּהוֹם אֲשֶׁר כָּרָה

הַבּוּז בְּגַאֲוָתוֹ הַקָּרָה.

וַתִּשַּׁח מִיֵּאוּשׁ אִמְרָתוֹ:

אֱוִיל הוּא הָאָדָם בִּנְכָלָיו;

אִם יִסַּק לִשְׁבִילֵי הֶחָלָב –

מִשָּׁם תָּרוּץ רִשְׁעָה לִקְרָאתוֹ.

אֶת שֹׁבֶל קְדוּמָיו לֹא יָמִיר,

וּכְזָבָיו וּשְׁמוֹתָיו רְבָבָה;

זֶה גִזְעוֹ בִּקְלִפָּה נִרְקָבָה,

וְהַגַּרְגֵּר הַחַי בְּרֹאשׁ אָמִיר.

וּבָשַׁל וְנָשַׁר לִתְקוּפוֹת

אֶל שִׁנֵּי הָרַע הַחֲשׂוּפוֹת.

וַיַּז בָּהּ רְמִיָּה מְתוּקָה –

וַתִּמְתַּק בְּפִיו עוֹד הַדִּבָּה:

הָרוּחַ, אִם תִּטְהַר בְּאִבָּהּ,

אַךְ תִּזְקַן – וּבָנְתָה אֶת שׁוּקָהּ.

קַדְּשֶׁנָּה לִבְדִידוּת וּשְׁתִיקָה,

וְלֹא תִגְרַע מִסּוֹדָהּ מְאוּמָה: -

כְּאִשָּׁה אוֹהֶבֶת בְּתֻמָּה

וּלְאוֹהֵב כָּל חִנָּה מְפִיקָה.

וּזְקַנְתֶּם מֵאַהֲבָה וְיָמִים

וּשְׁכַבְתֶּם עִם כָּל הַנַּעֲלָמִים. –

וַיִּדֹּם, בִּרְאוֹתוֹ כִי כִלָּה

לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַנֶּחֱשָׁלִים, –

הַגּוֹמְרִים בַּהֲבֵל-הַהֲבָלִים

כָּל שֶׂפֶק וְכָל חָכְמָה מַצִּילָה.

וַיּוֹחֶל עַד בּוֹשׁ, כְּמוֹ צָפָה

לִרְאוֹת אִם גַּם רַעְלוֹ הַיָּשָׁן

יִתְאַבֵּךְ בְּזִיקִים וְעָשָׁן,

וְחָרַךְ אֶת נַפְשִׁי וּשְׂרָפָהּ.

וַיִּיעַף מִדְּמָמָה שׁוֹמֵמָה,

וַיִּשְׁקַע בַּלָּאט בְּתַרְדֵּמָה.

יעקב שטיינברג
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יעקב שטיינברג
יצירה בהפתעה
רקע

ביטול עונש לפושע

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

יש סתירה במלים בדברי הוגי דעות שאינה סתירה בהגיון. למשל, בעמוד אחד יאשר ההוגה את שיטת הצבעים הפּסיכולוגית של גיתה, ובעמוד אחר יאמר: הגאוניות מרחפת בשלוה מעל מקרי הזמן כקשת עומדת בצבעיה מעל לאשד-המים הרותח. – פּשוט, בבואו לתת את המשל, דיבר בלשון בני אָדם והעלים עין לרגע מתורת הצבעים שלו. אילו ביקש לזכור בכל רגע את כל רעיונותיו, היה נאלץ לעשות ריפורמה כה שרשית בלשון עד שהיה נעשה בלתי-מובן. אין ביכלתו אלא להבליט רעיון אחד בבת אחת, ולבאר אותו רעיון על פּי מושגים המקובלים בעם.

אם בדברי-עיון כך, בדברי מעשה לא כל שכן. רוצה נואם לתקן פּרט קטן בחברה, – ישתמש לצורך זה בכל רגשות שומעיו, ואפילו רגשות שבנאום אחר יקרא להן זדוניות. יודע הוא, שאם יחפוץ לתקן בבת אחת את כל המעוותות, גם תיקון קל אחד לא יעלה בידו.

אני אומר את זה בתור התנצלות על עצמי. לפני ימים אחדים גיניתי את ציד הממשלה על שבי ארצם ואת האכזריות שבה מושמים אנשים נקיים בבתי-סוהר כמו רוצחים וגנבים. לשיטתם דבּרתי, ולא לשיטתי. כי רוצחים וגנבים הם אנשים כמוני וכמוך, וההתאכזרות החוקית אליהם, מקורה ברגשות “התחסדות” ורדיפת-הזולת ודעות מוטעות וחשבונות מוטעים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.