מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

"מעשיות"

מאת: יוסף אהרונוביץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: בנק הפועלים; 1941

סוגה:

שפת מקור: עברית

בימים האחרונים הוגשה קובלנה להסתדרויות הפועלים מצד פועלי חולדה שעל אדמת הקה“ק, כי שם התחילו להעסיק פועלים נכרים. אנחנו כבר לא פעם דברנו על אותו הסעיף האָפיני – “להעסיק פועלים עברים עד כמה שאפשר” – שנכנס לתוך הפרוגרמה הכתובה של “החברה להכשרת הישוב” ולתוך עבודת יום, יום של כל עסקנינו. תמיד נלחמנו בסעיף האופורטוניסטי הזה, מפני שידענו כי דיו סדק קטן כחודה של מחט בשביל שיתפתח אחר כך לפתח פתוח לכל אלה אשר בקולא ניחא להם. ובאמת, מי זה, למשל, יכול לחשוד באיזה עסקן ציוני – שכל כונתו, לכאורה, היא רק תחית עם ישראל בא”י – כי הוא לא ישתדל בכל כוחותיו להעסיק פועלים עברים? אולם למעשה קשה מאד למי שבא להוציא את הדבר לפועל, שלא יכשל באותם המעצורים המונחים על הדרך להגשמת הרעיון הזה.

נקח, למשל, פקיד שנשלח לעבוד עבודה ידועה בארץ-ישראל. הוא הרי בכל כוחותיו רוצה להראות שהוא איש מעשי ומצליח בעבודתו, שאינו מוציא ח"ו כסף מיותר. ובעמדו על העיקר המעשי שלו, הרי הוא נתקל בהרבה מקרים שבהם עולה לו העבודה הזרה יותר בזול מהעבודה העברית. וככה הולכת מעשיותו ונדחקת מעט מעט לתוך גבולה של ציוניותו, עד שזו האחרונה נדחית לגמרי. המטרה של העבודה נהפכת ממעשה ציוני, שהערכתו היא – התועלת הלאומית, לקבלנו מסחרית, שהערכתה הם – הרוחים, או יותר נכון – החסכון בהוצאות והמעטת הגרעון.

ככה אנחנו רגילים לשמוע תמיד מפי נותני העבודה, לא רק הפרטית אלא גם הצבורית, טענה אחת: אנחנו הלא צריכים שעבודתנו תשא פרי, ואם אין לנו עוד פועלים עברים, שהם מומחים לכל העבודות, ואנחנו מוכרחים ללמדם שעל כן עבודתם עולה יותר – הרי שיש לנו לא רק הרשות, אלא גם החובה – מפני שטובת ה“עסק” דורשת את זאת – לקחת פועלים זרים, היודעים כבר את העבודה ושעל כן היא עולה יותר בזול. והטוענים הללו אינם שומעים בעצמם מה שהם מוציאים מפיהם, אינם מרגישים כלל את הסתירה ההגיונית שבדבריהם. כי אם בדרך זו נלך, הרי נוכרח להודות שגם אכר עברי אין לנו עוד במציאות, ואנחנו רוצים רק עכשיו ליצור אותו, שלפיכך הוא עולה לנו בהרבה יותר עמל וכסף ממה שהיה עולה לאחרים. וכשם, שאף אחד מאתנו לא יגיע לידי אבסורד כזה ויגיד, שעד שיתמחו בני עמנו ויתכשרו לאכרות נאכר לע"ע אחרים, ככה אין יכולים להגיד את זה גם בנוגע לפועל, שנחיצותו לעבודה בארץ אינה פחות מורגשת והעדרו אינו פחות מזיק מאשר זה של האכר.

ודוקא מפני שלמעשיות המסחרית ישנם די טעמים להתנגד לפועל העברי, דוקא מפני שהחיים הם נגדנו – מחויבים אנחנו להיות תקיפים בפרינציפּים שלנו, בחינת “יהרג ואַל יעבור” – תחרב אותה העבודה שצריכה להעשות, אם בנו אין די כוח לעשותה בידינו אנו. בנינים בידי אחרים ובשביל אחרים בנינו למדי, את פירותיהם ה“מתוקים” של אותם הבנינים ג"כ אכלנו לשובע. עכשיו באנו לנסות את כוחותינו לברוא איזה דבר בשבילנו ועל ידינו – יש לנו כוח להוציא את הבריאה הזו לפועל במדה גדולה, או קטנה, מוטב, וָלא – יבראו להם אחרים לעצמם, ואנחנו נעמוד מרחוק ונישא בשרנו בשינינו מרוב כאב עצור על שפלותנו ואפיסת כוחותינו, אך נהיה על-כל-פנים פסיביים ולא נאבד את כוחותינו בעבודה סיזיפית שהריסתה מרובה מבניתה.

תר"ע.


יוסף אהרונוביץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף אהרונוביץ
רקע
יוסף אהרונוביץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף אהרונוביץ

  1. שאלת הפועלים בארץ-ישראל (מאמרים ומסות)
  2. מכתב לאליעזר שוחט (מכתבים)
  3. "זרים" במושבות (מאמרים ומסות)
  4. פורצי גדר (מאמרים ומסות)
  5. על הדגל (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ

יצירה בהפתעה
רקע

אליקים המשוגע

מאת בן אביגדור (פרוזה)

(מקרה מימים עברו)

[א]

ערב יום הכיפורים בוא בא. הרחוב העולה לבית התפילה הגדול שבעיר N. מלא תשואות המון בני-אדם ההולכים ברגש לבית התפילה, מלובשים בגדי שבת ויום טוב, וסידורי התפילה תחת אצילי ידיהם, להתפלל תפילת המנחה ולקבל שמה את ייסורי ה“מלקות” אשר ילקם פסח העיוור (ואף כי על פי הרוב לא יכוון להלקות במקום הראוי ), בחגורתו אשר במותניו, או להריק את כיסיהם העמוסים בנחושת… ולפניהם ילדים קטנים נושאים נרות של שעווה או של חלב מזוקק בידיהם וכלי חרס מלאים עפרות חול לתת שמה את הנרות והעמידום על דפי החלונות ועל השולחנות ועל כותלי הספסלים בבית התפילה. אחרים מלובשים בגדי חול וכותנות ומטפחות, מסרקות ובורית תחת אצילות ידיהם עוברים ל“בית המרחץ” העומד לא הרחק מבית התפילה, כנהוג בתפוצות ישראל. המון עניים ואביונים, יתומים ואלמנות ומאספים לדברים שבצדקה, ימלאו את פני כל הרחוב מפה לפה וידיהם פשוטות לקבל נדבות מכל הבאים להתפלל, או “קערות” בידיהם ובהן “פתקאות” שונות שבהן רשום דבר הצדקה אשר כל אחד ואחד יאסוף כסף נדבות לטובתו. פושטי-יד אלה אינם מחכים עד אשר יקרב המתנדב אליהם לתת להם את נדבתו; כי אם בראותם מרחוק איזה מתפלל חדש הולך לבית התפילה, ימהרו לקדם את פניו ולסבבו מכל עברים בקולותיהם ופתגמי תחנוניהם השונים: רבי חיים! יאריך ד' את ימיך בטוב ובירכך בחתימה טובה, תן לי “נדבה”, כי עני ואומלל אני וגווע ברעב!

– יתום אובד אנוכי ואין לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

– אל תשעה להם ולתחנוניהם, כי המה מסבבים אותך בכחש ואינם “נצרכים” כלל לעזרה. טוב איפוא כי תפתח את ידך לי, אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו.

– יהי כן ד' עמדך כאשר אמת תדבר.

– כל המכות הכתובות בתורה תחולנה על ראשך, נבל!

– “גזר דין” בבטנך.

– שקרן! כזבן! הכל יודעים כי הנני עני יותר גדול ממך.

– מוטב כי תיתן את נדבתך לי ל“מלביש ערומים”!

– ל“חונן דלים”!

– ל“סומך נופלים”!

– ל“לחם עניים”!

לפרושים ובחורים עניים!

– האם לי לא תיתן מאומה, ר' חיים?!

– ולי?!

– לי!

– לי!

והבאים להתפלל נותנים, אם ברצון ואם בהכרח, את כסף נדבתם לכל אחד את נדבתו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.