מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עד אימתי דברו עברית?

מאת: אליעזר בן יהודה

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עד אימתי דברו עברית? - הקדמה / אליעזר בּן יהודה

הקדמה

להקורא

הדפים הבאים בזה הם שער אחד משערי המבוא הגדול לספרי “מלון הלשון העברית הישנה והחדשה”. בשערים הקודמים באו דברי הימים של חיי הלשון והשתלשלות החליפות והשנויים שעברו עליה למן ראשיתה ועד חורבן מלכות יהודה על-ידי נבוכדנאצר מלך בבל, והשער שבדפים הבאים מספּר את דברי הימים של הפּעולה העזה שפּעל על הלשון זה השבר הגדול של האומה, השנויים הפּנימיים שהביא בקרבה המאורע הזה, והתחדשותה וקבלת צורתה החדשה במאות השנים למן שיבת הגולים מבבל ועד חורבן המדינה היהודית על-ידי הרומאים, ודברי הימים של זמן גסיסתה עד הימים המרים שנשתתקה בדבור פּה בחיי יום-יום לדורי-דורות.

חכמי ישראל, גם בדורות שלפנינו וגם בזמנם, לא הרבו לחקר בשאלה זו. רק קצתם, ששמם יזכר להלן, נגעו בה רק דרך אגב. יותר מהם נשאו ונתנו בשאלה זו חכמי אומות העולם, בפרט מפּני תשוקתם לברר באיזו לשון דבר ישו הנוצרי ותלמידיו. אפס, מפּני שהמקורות היחידים לשאלה זו הם ספרי התלמוד, ואלה הספרים הם "ספר החתום " אפילו להיותר ידענים שבחכמי אומות העולם בספרות התלמודית, לכן לא יכלו אלה החכמים לרדת לעמקה של שאלה זו כל צרכה.

וכדי לברר שאלה חשובה זו לכל פּרטיה ולבוא לידי תשובה מכרעת, היה עלי להרבות בראיות ממקורות התלמודיים ולהכנס לפעמים גם בקצת פּלפּולים, לפי טבע אלה המקורות. ואולם בדפים הבאים, שהם נועדו יותר לקריאה לקהל ולא לחקירה מדעית לחכמים, טבע הדבר הכריח אותי לקצר ולצמצם בהרבה מקומות, ובפרט להשמיט חלק גדול מגוף דברי החכמים שקדמוני בחקירת שאלה זו, ולהניחם עד הדפסת המבוא להמלון, ששם יבואו כולם במלואם.

ניו-יורק בסוף ימי גלות, חודש שבט, שנה שניה לשחרור ארץ-ישראל על-ידי צבאות אנגליה בהשתתפות הגדודים היהודים.

אליעזר בן יהודה
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

היהודי הולך!

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

היהודי הולך! לא “לכבוש התבל” ולהיות מלך בכיפה, כמו שיאמרו שונאינו מנדינו, מטרתו, לא לשעבד אליו את כל באי תבל, לעשות עושר, לקבוץ הון זרים, כמו שיצעקו צוררינו כל היום, מגמתו; כי אם ישוב “אל עצמו”, אל יהדותו, אל לאומיותו, אל תורתו, אל דתו, אל אלהיו ואל בית אבותיו. שא נא עיניך, חביבי הקורא, קדמה, צפונה, נגבה וימה, בכל ארצות פזורינו, בכל רחבי תבל, באשר אך תביט – יהודים הולכים. לא ברעם ולא ברעש ילכו, לא ירוצו, לא יעלו בחומה, לא יפרצו חק, לא יהרסו גדר עולם, כי אם הולכים כמי-השלח, לאט ילכו, אבל במקומם לא יעמודו, הולכים הם לבתי-כנסיות ולבתי-חדרשות, לאכסניות של תורה ולארץ-אבותיהם.

מדרך רחוקה ישובו אחינו, מדרך רחוקה ומסוכנת. לא מעבר לים, לא מהרי-חשך, לא מלחלח וחבור… כל אלה מקומות רחוקים, אבל יש להם גבול, ואפשר, אם גם אחרי שנים הרבה, לשוב משם. ואנחנו, אחינו בני ישראל עוד הרחיקו ללכת, כי

"הלכו קדימה שנה, שנה…

מי יודע הגבול עד מתי? עד אנה?

עד מקום, משם לא ישובו"…

והמקום הנורא לא מעבר-לים הוא, כי אם מאחרינו ומלפנינו, מימין ומשמאל, רק הנה, רק אומר, רק הברה יצאה מפיך והנך במקום הזה, ואז בכו בכה להולך הזה, כי לא ישוב עוד אל עמו, ואנחנו בלכתנו קדימה, כמעט שהגענו "עד מקום משם לא ישובו, עוד צעד אחד, עוד שני צעדים ואז… כי “לא הלכנו קדימה” כמו שיתר בני האדם הולכים, אבל רצנו במהומה ובחפזון, כמו ברחנו – לא מפני אויב רק “מעצמנו”, מאור חיינו ונשמת אפנו ברחנו. כל איש יהודי ברח מיהותו ומישותו. חרפה לאיש אם ינוס ממערכת המלחמה, חרפה גדולה מזו אם ינוס מן המערכה ויפול אל מחנה האויב, והחרפה הגדולה מכולן – הבורח מעצמו, כי אנה ינוס אנה ימלט בורח כזה, ואיפה ימצא מנוח אשר ייטב לו?….

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.