מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[אלוהיי, בינה]

מאת: דוד פוגל

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֱלֹהַי, בִּינָה שֶׁחָנַנְתָּ לַגִּבְּנִים וְלַפִּסְחִים

וּלְכָל מוּמֵיהֶם בָּם —

מַה תִּסְכֹּן לָהֶם?


בִּנְטוֹת יְמֵי קַיִץ יַעַנְדוּ עַל פֶּתַח בֵּיתָם

וּפְנֵיהֶם כּוֹאֲבִים וְנוּגִים,

כִּי יֵדְעוּ יָדוֹעַ:

הֶבֶל כָּל מִשְׂחָק, כָּל מִפְעָל, —

אַךְ הִנֵּה עוֹלִים כָּל הַיְלָדִים מִן הָרַחְצָה

וְתִשְׁכֹּן בְּעֵינֵיהֶם תְּכֵלֶת הַמַּיִם הָרַכִּים הַפּוֹחֲזִים, —

וְלִבָּם הַנָּבוֹן יֵלֵךְ דּוּמָם אַחֲרֵיהֶם.


כֻּלָנוּ גָדַלְנוּ וְכָבַדְנוּ,

חָכְמָתֵנוּ עָבְרָה גְדוֹתֵינוּ —

אוּלָם אֵין חֶפְצֵנוּ בָהּ.


הִנֵּה הַיְלָדוֹת הַקַּלּוֹת

בְּעָבְרָן עַל פָּנֵינוּ

תִּשְׂחַקְנָה וְתִשְׂחַקְנָה כִּי כֹה מָלֵאנוּ.


אֱלֹהַי, הָסֶר-נָא מֵעָלֵינוּ שַׂקֵּינוּ הַמְלֵאִים

וְקַח מִשְׁעַנְתֵּנוּ.


חָפַצְנוּ כִי נֵקַל וְנִבְעַר כְּכָל הַיְלָדִים,

כִּי אִתָּם נִתְרוֹצֵץ בִּזְהַב הַקֵּיצִים עַל גְּדוֹת הָאֲגַמִּים,

כִּי נִלְמַד הַשְּׂחִיָּה כָל יָמֵינוּ

בַּמַּיִם הָרַכִּים, הַפּוֹחֲזִים.

חָפַצְנוּ כִי נִשְׂחַק וְנִשְׂחַק מְלֹא פִינוּ

עַל כָּל עֵז נִלְעֶגֶת,

וְעַל זְעִירֵי הַדָּגִים, בְּנוֹעַ זַנְבוֹתָם הַקְּטַנִּים,

וְעַל לֹא דָבָר.


קַח-נָא מִמֶּנוּ אֶת רוּחַ קָדְשֶׁךָ.

תְּנֵנוּ וּנְשַׂחֵק כָּל חַיֵּינוּ —

וְאַחַר נִנָּדֵף בָּרוּחַ,

כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. —

דוד פוגל
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פוגל
יצירה בהפתעה
רקע

נחש הנחשת

מאת דוד פרישמן (פרוזה)

בהיות המלחמה הגדולה אצל אדרעי, בשנת השלושים ושמונה למסעי בני ישראל במדבר, אז היה בין השבויים, אשר לקחו בני ישראל מן האמורי ביום ההוא, גם עלם גֵר, בן אשה מדיינית, גבה קומה ויפה קודקוד מאד, דישון שמו. כל היום ישב על הכלים במחנה עוג המלך, ולעת ערב עם בוא השמש נלקח בשבי. והאנשים מישראל חמלו עליו ועל יופיו ועל נעוריו ולא הרגו אותו בהורגם את כל אנשי הבשן עם הנשים והטף, כי היה מדייני, ויקחוהו ויביאוהו עמם עד גבול ישראל אשר עם עִיֵי העֲבָרִים, ויתנו לו מקום בתוך בני ישראל בקרב שבט הגדי. אז תעלה אליו אל המחנה קְטוּרָה אמו לשבת עמו, ויקימו להם אוהל קטן וישבו יחד.


וכל המחנה מן הקצה ועד הקצה ידע על המדייני הצעיר אשר לו העיניים החולמות ואשר רובץ העצב הרך על פניו תמיד ואשר עפים לו על ראשו התלתלים הצהובים כנחשים קטנים – ויהי מתהלך בקרב המחנה כחולם כל היום.


ממעל בערה השמש ותך על כל קודקוד בתימהון, ומתחת להט החול כמו להבה ויהם את כל לב עד להשׁכיר – והעלם לא ידע ולא שם לב. יומם ירד עד שפת נהר ארנון, אשר עם כפר ערוער, ויעש לו חכה וישלך אותה המימה לציד בה את דגיו, ויהי יושב כל היום וחולם, ובערב עלה מבקעת גד על ראש הור ההר, ויפצל לו קנה רך ויעש לו חליל, ויהי מחלל על פי חלילו עד לראש האשמורה – אז שמע כל המדבר מסביב ויקשב את הקול הרך, ויעצור רגע את נשמת רוחו. כמו כליון נפש ממושך ורועד עבר על כנפי רוח, עגום עד לאין מלה, ויהי כקול בוכים אשר נחנק – והשמים האזינו, והכוכבים רעדו ממסילותם. והאנשים והנשים אשר בקצה ההר מתחת יצאו מן האוהלים, ויהיו עומדים ושומעים ופוערים פה, ןפתאום נאנחו ויחלמו גם הם. ויש אשר ישליך העלם פתאום את חכתו מלפניו ביום ואת חלילו בלילה, ויהי תועה כל היום בערבות מואב, וילך כל הלילה במקומות אין איש, וכאשר עלה באוזנו מתוך דממת הלילה קול יללת זאב רעב – ותחי רוחו רגע אחד וילך לקראתו. ואמו לא מנעה ממנו ללכת את כל אשר יהיה רוחו ללכת.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.