רקע
יוסף אריכא
הכרמל
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ניב; 1968

 

א

יום אחד התעופפו בין העבים חבורות-חבורות מלאכים. המישטר החמור שבשמים היה להם לזרא והם היו להוטים אחרי מישחק קל ומשעשע. פתאום בא ביעף כרוב צעיר, בעל כנפיים צחורות משלג, ויצהל את קולו הצלול:

“האספו מלאכים, ואראכם דב-מה!”

סבוהו המלאכים גם סבבוהו להקשיב לדבריו.

ויספר המלאך:

“היום טיילתי בגנזי השמים ושם מצאתי את האבן היקרה אשר ביקשנוה זה מכבר – נחשו!”

המלאכים מחאו גף ויקראו בשמחה:

“את הכרמל מצאת!”

“אכן, את הכרמל!”

והכרוב הוציא מתחת כנפיו אבן יקרה, שגודלה כתפוח, וכרמל שמה. האבן הבריקה בכל צבעי הקשת והזהירה באור מסמא; עוד לא נראתה כמוה ליופי ולזוהר בין דרי-מעלה!

חיבקו המלאכים את הכרוב הפזיז ובערב פשטו מעל למי הים, והחלו משחקים ביניהם. בעיגול רחב עמדו, רפרפפו באויר כשכנפיהם הארוכות נוגעות ולא נוגעות במים. ובשחקם – ויזרקו את הכרמל היפה, האחד אל השני, בקריאות צהלה ומשובה.

מלמטה במים התאספו דגי הים ויתבוננו אל האור הנפלא המקפץ הנה והנה, ויסתכלו במחזה להנאתם. וילדי הדייגים אשר בחופים הקרובים האמינו כי כוכב נודד לפניהם, הטס ומקפץ לארבע רוחות השמים.

אבל פתאום והמישחק נפסק. קרה מקרה עגום במקצת, מלאך רשלן וכבד תנועה לא נזהר, והכרמל היקר נשמט מידיו, ויפול המימה… ניצנץ ושקע ככוכב נופל…

“אבד הכרמל – אבד!” קראו המלאכים בצער, נזפו בחברם, ויפרחו למקומם עצובים על אשר נתקפח מישחקם הנאה.

 

ב

הכרמל אך שקע במים ומיד התנפלו עליו המוני דגים, כי חשקו בזהרו הנפלא, ותתלקח מלחמה עזה. הנה חטף דג אחד את הכרמל, ומיד באו עשרה דגים חזקים ממנו ויוציאו אותו מלועו… מהומה ומבוכה! ודגים שונים, קטנים וגדולים, כולם להוטים אחרי הכרמל היקר, נלחמים ביניהם, נושכים זה את זה, ומרתיחים בזעמם את המצולה.

אבל הנה חדל הריב והדגים התפזרו בבהלה לכל עבר.

שר-הים הופיע…

ביהירות הבקיע לו רהב דרך במים, פרץ לבין הדגים ויחטוף את הכרמל הצולל. רגע הסתכל במציאה הנפלאה, פניו נהרו, והוא פקד:

“שימעו, דגים, והקשיבו אלי דגיגים! מהרו והקימו עמוד רם ונישא מאבני ים, צדפים וקונכיות!”

נחפזו מיד הדגים, ומקץ שבעה ימים הוקם מחמרי ים שונים, שהועלו מן התהום ונערמו מן החופים, עמוד גבוה ונישא, יפה ונהדר, אשר הגלים לא יכלו הזיזו. אז העלה שר הים את הכרמל הנוצץ, קבע אותו בראש העמוד, ויאמר:

“מהיום הזה והלאה ידעו כל יצורי המים את גדולת ממשלתי ועוצם שלטוני, ולמען יזכרוני תמיד וידעו שעיני פקוחה עליהם הקם הקימותי את המגדלור הזה, שאורו הולך ובוקע גם אל קצוי הים הנידחים!”

ויתפזרו הדגים ואימה גדולה נפלה עליהם.

 

ג

מאז התחיל שר הים לרדות בנתיניו בפרך. את הגדולים שבדגים שעבד, ויצו עליהם לבנות מסביב למגדלור ארמונות, מגדלים וצריחים לרוב. והדגים נשאו דומם את סבלותיהם ויעבדו בפרך.

באחד הימים פגע שר הים בכבודו של לויתן צפוני כביר. ולא חפץ הלויתן להיות נעלב ואינו עולב, ויאמר לקחת נקם. כל היום רתחה המצולה; עשבי הים התנועעו ובישרו מלחמה; הדגים הזקנים התהפכו בשחותם מצד לצד, הדאגה העיקה עליהם ולא ידעו מנוח. משהו עמד להתרחש…

בלילה הגיח הלויתן ממקום ריבצו, קרב אל המגדלור, הסיר את הכרמל משיאו, וישאג:

“מרד!…”

שמחו הדגים לקול הקריאה, אך לא נענו… פחדו מאד ויתפזרו!

וחמת שר-הים בערה בו עד להשחית, ויתפרץ מתוך ארמונו, חמוש כידון ארוך וחד, עשוי כולו בדולח ושן, ויחרד הלויתן. אך לפני הפנותו עורף לשר-הים, ויך בזנבו פעם ופעמיים, והארמונות, הצריחים הנהדרים, התמוטטו, התפוררו, ונפלו תל-הרס אחד…

וירדוף שר-הים אחרי הלויתן אשר מיהר להתרחק ושללו בפיו: הכרמל המזהיר. ויהי מראה הלויתן הבורח כמראה ברק החוצה את העלטה במים ופולח את התהומות…

 

ד

חודש ימים רדף שר-הים את הלויתן ולא השיגו. אבל באחד לחודש השני קרב אליו ויטל בו את כידונו בקצף רב. הלויתן נאנח מרה. זרמי דם קלחו מן הפצע. הוא הרגיש כי קצו קרב והתמרמרותו גדלה, כי צר היה לו למסור לאויבו העריץ את הכרמל היקר.

ויחגור הלויתן את שארית כוחותיו, פרש את סנפיריו, היכה בזנבו, ובמהירות מפליאה מיהר לחתור לעבר החוף, ושר-הים רודף בעקבותיו בלי הרף.

ואז קרה הדבר:

הלויתן חצה בראשו את החוף וישקע בו יחד עם הכרמל. באותו רגע התרוממה שכבת-אדמה שמתחתיה נבלע הלויתן, ונוצר הר גדול ויפה מאד – הלא הוא ההר הנחמד המשקיף על העיר חיפה, והנקרא על שם הכרמל הגנוז בתוכו…

המלצות קוראים
תגיות