¹

מֶלֶךְ אֶחָד הָלַךְ הַיַּעֲרָה לָצוּד צַיִד, וַיָּצָד צְבִי צָעִיר. הַצְּבִי עָמַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיֶּחֱרָד; רַגְלָיו כָּשְׁלוּ מִפַּחַד, מֵעֵינָיו יָרְדוּ דְמָעוֹת, וְהוּא הִבִּיט בְּתַחֲנוּנִים אֶל הַמֶּלֶךְ, כְּאִלּוּ בִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְשַׁלַּח אוֹתוֹ חָפְשִׁי. וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל הַצְּבִי וְלֹא חָפֵץ לְהָמִית אוֹתוֹ. וַיְצַו לָשִׂים עַל אַחַת מִקַּרְנֵי הַצְּבִי טַבַּעַת זָהָב גְּדוֹלָה, לִכְתּוֹב עַל הַטַּבַּעַת אֶת הַיּוֹם וְהַשָּׁנָה וְאֶת שֵׁם הַמֶּלֶךְ וְלַעֲזֹב אֶת הַצְּבִי לְנַפְשׁוֹ.

וַיָּרָץ הַצְּבִי בְּשִׂמְחָה רַבָּה הַיַּעֲרָה, וְהַמֶּלֶךְ שָׁב לְבֵיתוֹ. כַּעֲבוֹר זְמַן רַב מֵת הַמֶּלֶךְ, וְאֶת כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ יָרַשׁ בְּנוֹ. אַךְ הַצְּבִי עוֹד חַי חַיֵּי שַׁלְוָה בַּיָּעַר.

וַיְחִי הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי, וַיִּמְלֹךְ, וַיִּזְקַן, וַיֶּחֱלֶה – וַיָּמָת. וְעַל כִּסְאוֹ עָלָה בְנוֹ יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, נֶכֶד הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן. וְהַצְּבִי עוֹדֶנּוּ חַי בַּיַּעַר בְּשַׁלְוָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר הַיַּעֲרָה לָצוּד צָיִד. וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם צָד אֲבִי אָבִיו אֶת הַצְּבִי, וְהִנֵּה נָפַל עוֹד הַפַּעַם הַצְּבִי הַהוּא בִּידֵי הַצַּיָּדִים. הוּא הָיָה חַלָּשׁ מֵרֹב זִקְנָה, אַך בֵּין קַרְנָיו עוֹד הָיְתָה טַבַּעַת הַזָּהָב. וַיַּבֵּט עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַיִּתְפַּלֵּא. פִּתְאֹם רָאָה עַל הַטַּבַּעַת אֵת אֲשֶׁר כָּתַב עָלֶיהָ אֲבִי אָבִיו. – וַיִּסְפְּרוּ אֶת הַשָּׁנִים מֵאָז נִכְתְּבוּ הַדְּבָרִים הָהֵם וְהִנֵּה כְבָר עָבְרוּ מֵאָה שָׁנָה. – מֵאָה שָׁנָה שֶׁל שַׁלְוָה וְעֹנֶג עָבְרוּ עַל הַצְּבִי הַזֶּה. וְאֶת זֶה נָתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן! מָה רַב הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה. וְהַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר עָזַב אֶת הַצְּבִי לָשׁוּב הַיַּעֲרָה וְלִחְיוֹת בְּחֹפֶשׁ עַד סוֹף יָמָיו.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים נִזְכָּרִים אַחַר מֵאָה שָׁנָה!