מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

השב ושלשת הנערים

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַשָּׂב וּשְׁלֹשֶת הַנְּעָרִים / י"ל גורדון

נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהונגי (סנהדרין נ"ב.)

שְׁלֹשָׁה נְעָרִים עַל פַּרְדֵּס עָבָרוּ

וַיִּרְאוּ אִישׁ זָקֵן אֵשֶׁל נוֹטֵעַ:

“בֶּן שִׁבְעִים לִנְטוֹעַ?” – אֵלָיו אָמָרוּ –

"אֵין זֹאת כִּי אִם הִנְךָ מִשְׁתַּגֵּעַ!

הַעוֹד תּוֹחִיל לֶאֱכֹל מִפְּרִי הָאֵשֶׁל?

הֲתֹאמַר הַאֲרִיךְ יָמִים כִּמְתוּשֶׁלַח?

וּכְבָר הֵן שַׂבְתָּ וַתָּבֹא בַּכֶּלַח,

עוֹד מִצְעָר וֵאלוֹהַּ אֶת נַפְשְׁךָ יֵשָׁל

וּמָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָךְ עָתָּה?

אַתֶּם הַיְשִׁישִׁים קדְמוֹנִיּוֹת הִתְכּוֹנָנוּ

וַעֲתִידֹת לָחוּשׁ לָנוּ הַנְּעָרִים הַנִּיחוּ".

לָכֶם הַעֲתִידֹת? – עָנָם רַב הַדָּעַת –

הַיְדַעְתֶּם אֶל נָכוֹן כִּי יָמִים תַּאֲרִיכוּ?

הֵן חֶרֶב הַמָּוֶת לַכֹּל מֹרָטָה,

וּמִי זֶה יוֹדֵעַ מִי מִכֻּלָּנוּ

יִהְיֶה רִאשׁוֹנָה אֹכֶל לַתּוֹלָעַת?

וַאֲנִי לֹא לִי כַּיּוֹם עֵץ זֶה אֶטָּעָה

כִּי אִם לְדוֹר אַחֲרוֹן יָקוּם תַּחְתֵּנִי,

הוּא יֹאכַל פִּרְיוֹ – יֹאכַל וִיבָרְכֵנִי,

וּבִרְכָתוֹ הוּא פִּרְיִי מֵעֲמָלִי אֶשְׂבָּעָה;

אַךְ אוּלַי עוֹד יָמִים רַבִּים אַחֲרֵיכֶם

אֶתְהַלְּכָה לָשׂוּחַ עַל קִבְרוֹתֵיכֶם!

וּכְדַבְּרוֹ כֵּן הָיָה. כִּי קִדְּמָם הַמָּוֶת

וּשְׁלָשְׁתָּם מֵתוּ בִּנְעוּרֵיהֶם,

וּבֶן-הַשִּׁבְעִים חָרַת עַל קִבְרֵיהֶם

דִּבְרֵי זֶה הַמָּשָׁל עַל הַמַּצָּבֶת.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

חרבונה

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

(מעט פילוסופיה של פורים ושל כל השנה)

אף חרבונה באותה עצה – של יעשו

עץ גבוה חמשים אמה – היה, כיון

שראה שלא נתקיימה עצתו – מיד ברח.

(מאמר חז"ל)

אָרוּר הָמָן, אֲשֶׁר בִּקֵש לְאַבְּדִי,

בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְהוּדִי.

אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶת מַפְחִידִי,

בְּרוּכָה אֶסְתֵּר בַּעֲדִי.

וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטוֹב.

ואף על פי שישנם איזה דין ודברים ביני ובין מרדכי ואסתר, וטענות ותביעות וסכסוכים על הנהגתם לפני ואחר המעשה של המן, ובכל אופן, “מרדכי היהודי” אינו “יהודי”, שהייתי רוצה לראותו בראש ההנהגה; וגם אסתר בכל “סימפטיותי” אליה, בתור אסתר, אינה יהוּדית, שהייתי רוצה לראות אותה משפיעה על גורל עמנו, – בכל זאת מסכים אנכי לכל הברכות והקללות שבפזמון הזה.

מסכים אנכי לארור המן, ובודאי לברוך מרדכי.

מסכים אנכי לארורה זרש, ובודאי, אלף פעמים בודאי, לברוכה אסתר.

ואיני יכול להסכים רק ל“גם חרבונה זכור לטוב”.

את האדון הזה, הטרקליני החלק והמגוהץ, המבין להריח באויר בכדי לדעת מאין הרוחות מנשבות, היודע להתהלך גם את המן גם את מרדכי, להחניף לכל אחד בשעתו ולתת עצות לכל אחד בשעתו, שרי לי מרי, – לא אוכל כלכל.

ועדיין אין אני יודע מתי היה מגונה ביותר, אם בשעה שישב בחברת המן וזרש אשתו וכל אוהביהם ויעץ להם לעשות עץ גבוה חמשים אמה לתלות את מרדכי עליו; או אחרי-כן, כאשר ראה את המן בנוולותו, והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו, “ויאמר חרבונה… גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי, אשר דבר טוב על המלך”…

שם, בחברתו של המן ואוהביו. – דבר במרדכי “הז’יד”, שאין לו תקנה אלא תליה; ופה כהריחו, שכוכבו של מרדכי מתחיל להאיר – הנה: “מרדכי, אשר דבר טוב על המלך”…

הוי, כמה מגונים הם, כמה מכוערים אדונים כאלה!

ורק בימי מלך טפש כאחשורוש אפשרית היתה צמיחתו וגדוּלו ופריחתו של “פרי נחמד” כזה וכדומה לו. ורק בימיו, שהפרתמים ושרי-המדינות, כנראה, לא היו אחראים לפני העם כלל על תוצאות הנהגתם את הליכות המדינה – יכולה היתה לעדת חנפים גמדים כאלה לפעול על הפוליטיקה הפנימית והחיצונית.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.