מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פזמון לנשמת

מאת: אברהם אבן עזרא

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַלֵּל תְּמַלֵּל לְמָלֵא לֹא חָסַר

נִשְׁמַת כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר.


אֵין לְךָ דִמְיוֹן וְאֵין לְךָ עֶרֶךְ,

יָחִיד, אֲשֶׁר לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ,

אָנָה מְקוֹמְךָ וְאֵין לְךָ דֶרֶךְ,

מוֹלִיךְ שִׁבְעָה עַל שְׁנֵים הֶעָשָׂר.


בּוֹרֵא שִׁבְעָה יְסוֹבְבוּן עַל שִׁבְעָה

וְכֵן אַרְבָּעָה כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה,

זְכֹר נָא לְחֶבְלָךְ בְּרִית חוֹב וּשְׁבוּעָה,

כִּי אַתָּה שַׂחְתָּ לְקַיֵּם כָּל אִסָּר.


רָזוֹת תַּעֲבֹרְנָה עַל יְדֵי מוֹנֶה

וְעִיר עַל תִּלָּהּ מְהֵרָה תִבְנֶה

וְשָׁמָּה דֶגֶל מוּל דֶּגֶל יַחֲנֶה

וּכְאֵב יְרַחֵם עַל הַבֵּן הַמְיֻסָּר.


הַכֹּל יִכְלֶה – וְזִכְרָךְ לֹא יִכְלֶה,

הַכֹּל יִבְלֶה – וְשִׁמְךָ לֹא יִבְלֶה,

הַכֹּל חָסֵר – וְאַתָּה מָלֵא,

כִּי בְךָ יִדַּל דַּל, גַּם בְּךָ יָשֹׁר שָׂר.


מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים,

נוֹרָא וְנִשְׂגָּב מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים,

הַכֹּל מִמְּךָ פּוֹחֲדִים וְרוֹהִים –

וְעַבְדְּךָ בְיִשְׁעֲךָ מְהֵרָה יְבֻשָּׂר.


אברהם אבן עזרא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם אבן עזרא
יצירה בהפתעה
רקע

רְגָשִׁים וְהִרְהוּרִים

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)


היו ימים ובחוגים ידועים, שמבלי תת לעצמם דין וחשבון ברור, האמינו באפשרות שינוי המקום בשביל כל העם הישראלי וקיבוץ גלויות במשמעותן הפשוטה של שתי המלים הללו, שרר מצב-רוח מוזר, שהיה מתבטא בפתגם הידוע: “כל מה שיוּרע יותר יוטב יותר”. קצת תחת השפעת הדיאלקטיקה המרכסיסטית-בגילויה הבּנַלי, ששׂמה תקותה, תקות הסינתיזה הסוציאלית, באנטיתיזה הקיצונית הקודמת לה (התרכזות כל הרכוש בידי מועטים) וקצת תחת גלי היאוש, ששטפו מכל צד על-ידי מאורעות הדם התכופים והנוראים, ביקשו הם, אותם החוגים, נחמה פורתא באימת הגלות גופה, בהעברת הכוס על כל גדותיה. “בדם ובאש יהודה נפלה” – קיווה אז גם המשורר יעקב כהן – ועל-ידי דם ואש תיבנה… העם לא יסבול, לא יוכל לסבול עוד את חרפתו האיומה – יתנער ויקום…

אבל כדבר הזה היה לא היה. קיצור-הדבר – העם-לא-עם שכח את הפוגרומים מיד! גופו הפצוע, אמנם, לא נרפא עדיין עד היום, מן המכה אשר הוכה, אפס כי מזכרונו כבר נמחה הדבר. אלה המעטים, אשר חשו מפלט לארץ-אבותיהם, שבו אל גיא-ההרגה מיד כשזרחה התקוה, כי שוב לא יוסיפו להכות… ואלה היחידים אשר נשארו בערי ובמושבות יהודה, והשוּמים והבצלים הרוסיים אין לפניהם, רגון ירגנו בבתיהם: הלא על כן רוסיה פרה שמנה היא, ואין רע אם תבעט לפעמים… מה שאין כן כאן… אכן צריך היה לקבל את היסורים באהבה ולחכות עד יעבור זעם…

יהודה לא נבנתה בדם ובאשׁ חֶרב! הבשר המת לא הרגישׁ באיזמל – ורקבונו עוד העלה סרחון…

ולא זו אף זה. צעירי היהודים הבודדים, אשר כאילו לא דם-יהודים נזל בעורקיהם, אשר עוד שארית כוח היתה בהם לקום ולבנות, אשר משאת-נפשם-בדולח וגופם-ברזל היו לעלות ולחונן עפר ארץ החמדה ולקומם הריסותיה – גם הם לא חיו אחרי המכה אשר הוּכו…

צבת בצבת עשויה. בכדי לעזוב את הגלות ולהתחיל לחיות לא חיי גלות, דרוש לבלי להיות מתחילה בני-גולה ושטופי-גולה. היהודים המעטים אשר באו הלום, הביאו אתם גם את גלותם. ואלה אשר היו יכולים להשתחרר ולהיות בני חורין – נמקים בהכרח על-ידי אימת הגלות. איה המוצא?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.