מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בְּחַיֵּינוּ וּבְעִתּוֹנוּתֵנוּ

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

דבר בעתו ומקומו מה טוב. – ההצעה על הכנסיה היהודית הכללית. – דורות הראשונים בסוציאליות היהודית

ה“צופה” על “המלה העברית” ב“ראזסבייט” מתווכח עם הלל צייטלין בנוגע לאותם הצעירים היהודים ברוסיה, הרוצים להתנדב ולעלות בחיל-תורכיה להילחם באיטלקים שהתנפלו על טריפולי. הלל צייטלין, על פי דברי המתווכח, טוען אחת ושתים: אידיאליוּת מצד צעירים – יפה ונעים! אבל, ראשית, מאי חזית דדמא דהיהודים בתורכיה סומיק טפי – דלמא דמא דיהודי איטליה סומיק טפי? – הא חדא; והשנית: רוצים אתם, צעירי ישראל, להקריב את חייכם על מזבח-טובת-הכלל – המבלי קרבנות דרושים ונחוצים בכללנו היהודי, כי אל הגנתו של שלטון-תורכיה בטריפולי תשאו עיניכם? על זה חולק, כאמור, הצופה הנ"ל ואומר: מה יש לדבר על עבודה קוּלטוּרית פנימית ואטית באזני אלה, שרוצים להקריב הכל בפעם אחת בכדי להגן על הצדק?

אין אני יודע, כמה ממש יש בכלל באותן השמועות על מאות הצעירים המתנדבים. ואולם, איך שיהיה, עתון ציוני, אחרי הקונגרס העשירי, כלומר, אחרי שעזבנו את “הפוליטיקה הגבוהה” ואת ה“יחוסים בין הממלכות” ובאנו ליד הסכמה, שראשית-הכל ועיקר-הכל היא עבודה פנימית ואטית בתוכנו – כמדומני, שיותר נאה היה לו, אלמלי היה אומר לאותם הצעירים “הרוצים להקריב הכל בפעם אחת”: עבודת-החרישה ועבודת-השמירה בארץ-ישראל מחכות לאידיאליים שכמותכם!

ובזה אין אני רוצה להכריע את המחלוקת, אם מאידיאליים או דוקא לא מאידיאליים תיבנה הארץ. שאלה זו עדיין בגדר צריך עיון היא. יש פנים לכאן ויש פנים לכאן; ובכל אופן, אשרי משק-הכפר, שאינו מחכה לאנשי-רוח ולמביאי-קרבנות; ובכל אופן, עד היום, כפי שאנו רואים, לא הרבו ה“אידיאליסטים” לעשות. אבל, כמו שאמרתי, איך שיהיה, היה יאה ונאה לעתון ציוני לאמור בשעת-הכושר לאלה המתעתדים להיחמש חלוצים בעד דבר רחוק: הנה הדבר הקרוב דורש חלוצים… אהבו את הקרובים!


עתונותנו טיפלה הרבה בעת האחרונה בהצעה שיצאה “מן החלונות הגבוהים”, על-ידי מערכת ה“אוֹסט אוּנד וֶסט”, לקרוא לקונגרס יהודי כללי, שיוָעץ במה להיטיב את המצב הנורא של יהודי רוסיה ורומיניה. בכלל התייחסה עתונותנו (ביחוד “העולם” הוילנאי) להצעה זו בסימפאטיה ובתקוָה, אף שמאידך גיסא נמצאו גם כאלה, שהזכירו את אסיפת-בריסל הבלתי-מוצלחה או שמצאו פסול בכוונתם של גדולינו ואדירינו, כי לא מאהבת אחיהם הם קוראים לקונגרס זה, כי אם מתוך יראה מפני זרמי הנודדים היתירים… כאילו לא היא הנותנת: אם באמת “הבורז’ואזיה הגדולה” שלנו מעוניינת בזה באופן ישר, הרי קרוב לוודאי, שמההצעה תצא איזו תועלת – וברוכה תהיה! אם באמת יש לה לבורז’ואזיה “אינטרס” בזה, הרי יודעים אנו מפי הנסיון, שהבורז’ואזיה יודעת להגן על אינטרסיה!…

ואולם, אבוי, כנראה אין הדבר כך באמת; פילאנטרופינו הגדולים עדיין אינם מעוניינים כל-כך במצבנו, במצב-המונינו, והחשש אך לשוא הוא. ראיה לדבר: ההצעה על הקונגרס האמיגראציוני, שהטרידה את דעת-הקהל שלנו שנתיים ומחצה, נדחתה, ואף ההצעה האחרונה על הקונגרס הכללי, שנחיצותו מורגשת בחיינו זה רבות בשנים, הולכת גם היא, כפי שמודיעים העתונים, ומוּסרה מעל הפרק. מפני מה? “המומנט הפוליטי” אינו מתאים. רואים אתם? אירופה עסוקה במלחמת תורכיה ואיטליה, בעניני רוסיה, במארוקו, וקונגרס ישראלי בשעה זו לא היה עושה את הרושם הדרוש…

נתגלו, איפוא, הקלפים! נתגלה, שכל ההצעה מלכתחילה לא הייתה, בעיקר, לאחד ולסדר את היהודים מבפנים, לייסד מוסדות ממשיים ולעשות מעשים בשביל צרכי המוני היהודים, כי אם להרעיש את אירופה על-ידי מחאות פומביות, להילחם באנטישמיות בנאומים מפוצצים את נואמיהם, והואיל שאירופה עסוקה, ואין על מי לעשות רושם, לפיכך לא צריך. במת-המישחק אינה פנויה, אין בשביל מי לשחק את הקומדיה של ברוגז ותרעומת על תלייני רוסיה ופראי-רומיניה. אל תרימו את המסך!

המסך לא הורם. ויפה כך. הרעיון הגדול על הסתדרות-יהודים כללית וקונגרס יהודי כללי לא יחדל מהעסיק את טובי-עמנו גם בעתיד, אבל אותו חזון-ההתולים של דימונסטראציה וקריאת-תגר – נוח לו שלא נברא.


ב“הזמן” המחודש ממשיך ש. ל. ציטרון את זכרונותיו המענינים מאד על אודות סמולנסקין וסביבתו, שבה היו גם צוקרמן וא"ש ליברמן. בעל-הזכרונות מצייר גם פה, כמו בפרקים הקודמים, תמונות חיות ובהירות מדמות-דיוקנם של אסירי “האמת”.

השיחה נתגלגלה על הישיבה ובחוריה. צוקרמן סקר את האורח המשכיל ואת ראש-הישיבה הזקן, מורו של סמולנסקין לפנים, שבא לוינה לדרוש ברופאים, ב“סקירה אחת, שהשתקפו בה ביטול ומרירות, ושתק”. וליברמן קרא בניגון של “איכה”: “איכה תשתפכנה אבני-קודש בראש כל חוצות”, הניד בראשו מנוד-חמלה ואחר התעורר וקרא ברגש:

“ישיבות מיר, ווֹלוז’ין וכיוצא בהן אוכלות את מבחר כוחותינו וכשרונותינו. צעירי ישראל הולכים וכלים ונקברים חיים במדברי הציה הללו מאין טל-שמים ואור-שמש. מייסדים אצלנו בתים ללימוד-התורה, ותורה זו מטמטמת את הלב ואת המוח ומעלה הכורת על כל פרח רענן. נזקקים אנחנו לבתים, שיגדלו לנו אנשים בעלי קומה זקופה וראש מורם בגאון, אשר יחונך לבבם בהם, וידיהם לא תרפינה מעמוד בקשרי מלחמת הקיום נגד משטר-העריצות וסדרי-החיים הפיאודליים השוררים בעולם”.

וליברמן סיפר את העובדה, הנזכרת, כמדומני, גם בזכרונותיו של וינטשבסקי, איך ששלח פרוֹקלאמאציה “אל שלומי בחורי ישראל” על-ידי אחד מאנ"ש להפיצה בין בני הישיבה שבווֹלוז’ין. השליח עשה חוזה עם אחד התלמידים, כי בשעה מאוחרת בלילה, כשתכלה רגל מן הישיבה, יניח אכסמפלאר אחד בתוך כל גמרא וגמרא. הבחור עשה כמוטל עליו, ולמחר בבוקר מצאו בני הישיבה את הפרוקלאמאציות איש איש בתוך הגמרא שלו, אלא שלא השגיחו בהן, “מטמטום-הלב או מיראה – מי יודע”? רק מאת האחד נתקבל מכתב בשאלה, אם הדברים הנאמרים בקול-הקורא: “הניפו את הדגל האדום!” מכוּונים אל אותם הדגלים שנושאים אותם תינוקות של בית-רבן בשמחת תורה…

ראוי לציין, שאחרי אשר קרא סמולנסקין, בתשובה על הדברים האלה, “פרק שלם על ערכה של התורה בתולדות האומה הישראלית”; אחרי אשר מצא בעל “עם-עולם”, כי “זה כוחה של תורתנו, שהיא עומדת למפגע לכם (כלומר לסוציאליסטים, למהרסים!), כי במקום שלומדי-תורה יושבים לא תהיה לכם שליטה לעולם”, “השתדל ליברמן להוכיח בראיות לקוחות מתורה שבעל-פה ושבכתב, כי עיקרי-יסודות-תורתו של מארכס נמצאים בתורת-משה(!) וכי בשבת ישראל על אדמתו היו סדרי חייו נחתכים רק (!!) על פי העיקרים הללו”.

דרשנות נלהבה של “מטיף לאומי” מצד זה ועין פקוחה על המציאות, אבל גם תמימות קדושה ביחס להוכחות “היסטוריות”, מצד שני, האם לא צדק צוקרמן בשתיקתו באותה שעה?

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  3. שכול וכשלון (פרוזה)
  4. בחורף (פרוזה)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

הצפור מחוץ-לארץ

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

(משל בשביל מבוגרים)

בתוך בצה, באזוב שהצהיב, היתה מונחת אבן.

לכאורה: אבן ככל שאר האבנים.

לא דאגתה שלה היא, מה מראהו של הרקיע, ומה נעשׂה ביער ובנהר, שכניה הקרובים.

יהא הרקיע משקיף למַטה אל האדמה החוטאת באלף עיני-חסד ורחמים; יהא כועס ומסתיר פניו ממנה בצעיפי-עבים וערפל, או יהא מפחיד אותה בזעפו בברק וברעם! – –

יהא היער מלא אהבה ושירה, או מלא זעקות-פחד וחרחוּר-חנוקים; או יהא עומד שומם ודומם, מעוטף תכריכים לבנים – – –

יהא הנהר שוטף טהור כבדולח, ויהיו לו רקיע וכוכבים משלו בחיקו, או יהא מתקמט, מתכעס ומַזה קצף למעלה כלפי הרקיע, המבקש לשלח בו את החורף הזועף ולרתקו ברתּוּקי-קרח!

אבן לעולם אבן היא; ודומם נשאר לבה של אבן גם בשעה שצפרדעים רטובות-חלקות קופצות ויוצאות מתוך הבצה, עורכות חתונה על גבה ושרות את שיריהן.

והאבן עם לב-האבן משתקעת, בכוח הכובד והעצלות של עצמה, יותר ויותר עמוק אל תוך האזוב, אל תוך האדמה…

– לזאת ייקרא אבן! – אומרים הצעירים…

הזקנים מחייכים בעצב:

הם זוכרים אותו זמן, שהאבן לא היתה עדיין אבן…

וכששואלים אותם:

– אנשים זקנים, אלא מה היא היתה?

יש לו לכל אחד נוסח משלו, אגדה משלו לסַפּר – – –

– היה היה אריה! – מסַפּר אחד, במקרה עיור – אריה טורף במדבר הערבה.

בערפלי-חול ורודים מעוטף, היה טס על-פני הערבה ומביט מתוך הערפל בעינים הדומות לשמשות של אש; וכשהיה שואג, היה קול שאגתו מתגלגל על-פני הערבה כמו רעם…

אך פעם אחת נחלה האריה, והריהו שוכב מתעטף, והוא שומע, שהחמור יצא מן היער והוא הולך אליו, ויבוא להציב את רגלו עליו, על האריה מלך החיות, ודברי-מוסף הטף יטיף לו!

ומתוך בושה ופחד מפני רגל החמור ודברי מוסרו קפא האריה, ובמשך הזמן הפך והיה לאבן!

ובשכבו מאוּבּן הוא שוקע ומשקיע עצמו יותר ויותר עמוק באדמה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.