מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דָּבָר

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֶת-רִצְפַּת הָאֵשׁ מֵעַל מִזְבַּחֲךָ זְרֵה הָלְאָה, הַנָּבִיא,

וּנְטַשְׁתָּהּ לַנְּבָלִים –

תְּהִי לָהֶם, לִצְלוֹת עָלֶיהָ צְלִיָּם וְלִשְׁפּוֹת סִירָם

וּלְהָחֵם כַּף-יָדָם,

וְאֶת-הַנִּיצוֹץ מִלְּבָבְךָ זְרֵה, וִיהִי לָמוֹ לְהַצִּית

גְּלוֹם הַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר בְּפִיהֶם

וּלְהָאִיר עַל שְׂחוֹק הַזָּדוֹן, הָאוֹרֵב כְּגַנָּב תַּחַת שְׂפָמָם,

וְעַל-הַצְּדִיָּה אֲשֶׁר בְּעֵינֵיהֶם.

הִנֵּה הֵם הוֹלְכִים, הַנְּבָלִים, הִנֵּה הֵם בָּאִים

וְהַתְּפִלָּה אֲשֶׁר לִמַּדְתָּם עַל-לְשׁוֹנָם,

כּוֹאֲבִים אֶת-מַכְאוֹבְךָ וּמְקַוִּים תִּקְוָתְךָ – וְנַפְשָׁם

אֶל-הֲרִיסוּת מִזְבַּחֲךָ יִשָּׂאוּ;

וְעָטוּ אַחֲרֵי-כֵן אֶל-הַהֶרֶס וְחִטְטוּ בְגַל מַפַּלְתּוֹ,

וְחִלְּצוּ אֶת-אֲבָנָיו הַמְנֻפָּצוֹת,

וְשִׁקְּעוּ אוֹתָן בְּרִצְפַת בֵּיתָם וּבְגֶדֶר גַּנָּם,

וּמַצֵּבוֹת עַל-קְבָרִים יְקִימוּן;

וְכִי-יִמְצְאוּ בִמְכִתָּתָן אֶת-לְבָבְךָ הַשָּׂרוּף –

לְכַלְבֵיהֶם יַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ.

בְּעַט אֵפוֹא בְּמִזְבַּחֲךָ, בְּעַט בְּרֶגֶל קָלוֹן –

וְעַל-אִשּׁוֹ וַעֲשָׁנוֹ יִתְעַרְעָר.

וּמָחִיתָ בִמְחִי יָד אַחַת אֶת-קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ

אֲשֶׁר נִמְתְּחוּ לְנִימֵי כִנּוֹר בִּלְבָבְךָ

וַתֶּאֱרֹג לְךָ מֵהֶם שִׁיר תְּחִיָּה וַחֲזוֹן יְשׁוּעָה,

מַשָּׂא שָׁוְא וְתַרְמִית אָזְנָיִם –

וְזֵרִיתָם לָרוּחַ, וְתָעוּ קְרוּעִים וּצְחֹרִים בַּחֲלַל הָעוֹלָם

בְּיוֹם צַח בְּאַחֲרִית קָיִץ,

אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא חוּט כֶּסֶף אֶת-אָחִיו וְקוּר אֶת-רֵעֵהוּ,

וּבְיוֹם הַסַּגְרִיר הָרִאשׁוֹן יֹאבֵדוּ;

וּפַטִּישְׁךָ, פַּטִּישׁ הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר נִשְׁבַּר מֵרֹב דְּפֹק

עַל-לִבּוֹת אֶבֶן לִבְלִי-הוֹעִיל,

תִּשְׁבֹּר שֵׁבֶר עַל-פְּנֵי שֵׁבֶר וְכָתוֹת אוֹתוֹ לְמַעְדֵּר,

וְכָרִיתָ לָּנוּ קָבֶר.

וְאֲשֶׁר יָשִׂים זַעַם אֱלֹהִים בְּפִיךָ – אוֹתוֹ קֹב

וְאַל-תֶּחֱרַד שְׂפָתֶךָ;

וִיהִי דְבָרְךָ מַר כַּמָּוֶת, וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת –

נִשְׁמָעֶנּוּ וְנֵדָעָה.

רְאֵה, שִׁפְעַת הַלַּיְלָה כִּסָּתְנוּ, שָׁפוּנוּ מַחֲשַׁכִּים,

וּכְעִוְרִים נְגַשֵּׁשָׁה;

נָפַל דָּבָר בֵּינֵינוּ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-נָּפָל,

וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַגִּיד,

אִם-זָרֹחַ זָרְחָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם שָׁקְעָה –

וְאִם שָׁקְעָה לְעוֹלָמִים.

וְגָדוֹל הַתֹּהוּ מִסָּבִיב וְנוֹרָא מִסָּבִיב הַתֹּהוּ

וְאָפֵס מִפְלָט;

וְכִי-נְשַׁוַּע בַּחֹשֶׁךְ וְכִי-נִתְפַּלֵּל –

אֹזֶן מִי תִּשְׁמָע?

וְאִם קִלְלַת אֱלֹהִים אַכְזְרִיָּה נְקַלֵּל –

עַל-רֹאשׁ מִי תָּחוּל?

וְכִי נַחֲרֹק שֵׁן וְאֶגְרֹף זַעַם נִקְפֹּץ –

עַל-קָדְקֹד מִי יִנְחָת?

אֶת-כֻּלָּם יִבְלַע הַתֹּהוּ, יִשָּׂא הָרוּחַ,

וְכַאֲשֶׁר יֹאבְדוּ יֹאבֵדוּ;

וְאֵין מִשְׁעָן עוֹד, וְאָזְלַת יָד, וְדֶרֶךְ אָיִן –

וְהַשָּׁמַיִם מַחֲרִישִׁים;

יוֹדְעִים הֵם מֶה חָטְאוּ לָנוּ, שְׁאוֹל חָטָאוּ –

וּבִדְמָמָה יִשְׂאוּ עֲוֹנָם.

פְּתַח אֵפוֹא אַתָּה אֶת-פִּיךָ, נְבִיא הָאַחֲרִית,

וְאִם יֶשׁ-עִמְּךָ דָבָר – אֱמֹר!

וִיהִי מַר כַּמָּוֶת, וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת –

אֱמֹר!

לָמָּה נִירָא מָוֶת – וּמַלְאָכוֹ רוֹכֵב עַל-כְּתֵפֵנוּ,

וּבִשְׂפָתֵינוּ מִתְגּוֹ;

וּבִתְרוּעַת תְּחִיָּה עַל-שְׂפָתַיִם, וּבְמִצְהֲלוֹת מְשַׂחֲקִים

אֱלֵי-קֶבֶר נְדַדֶּה.


מרוזי, אלול, תרס"ד.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

מטיפוסי בית-המדרש

מאת נחום סוקולוב (פרוזה)

בבית המדרש של מגידי תהלים, בין מנחה למעריב, יש מה “לזמר ולהגיד”.

עניים לאין מספר, בלי צל קורה על ראשיהם, בלי עצים או פחמי אבן להסקה, בלי מזונות – אלה הם ענינים משעממים. מהיכי תיתי? מאי קמשמע לן? פשיטא!

אבל חדשות יש ויש. אין אנו חסרים מכתבי עתים. הפרוספקטים של העתונים ירדו בתקופה זו על ראשי עם קודש, כגשמי סתיו. עולם הפוך! אפילו גבירים נעשים מו"לים.

ויאקילי מתפרץ הנה והנה, כאווז אמותה. יאקילי הוא הפוליטיקן הגדול בבית המדרש של מגידי תהלים, בין מנחה למעריב.

אח! אח! מאורע דליזור. כהן, אלזסי, וממפלגת המוחים כנד אשכנז, ויגרשוהו מצרפת.

יאקילי הוא לץ מסוכן מאד. קומב – יחנוק בלעו את הכומר הזה. הגלח יתקע בגרונו. זה בשר קשה.

והדייטש עשה לו דייסה;עיסה יפה לש לעצמו דייטש פתי! ההירירים 1

מרדו! ואתם חושבים באמת, כי המורדים הללו הם פראים, ההירירים! אסור! הם צרפתים מתחפשים. התבינו מעשה? זה “צרור מכוער לגמרי”.

השטן הוביל אותם – הוא מוסיף לאמר בסגנון הטפה – לאפריקה דרומית מערבית. גם זה חשק! טוב טוב היה להם לוא נשברו ידיהם ורגליהם עד שהלכו שמה. עתה הנה עסק!

בבית המדרש שתי כיתות עומדות זו כנגד זו;בעד האשכנזים;בעד ההירירים. מי יודע אם ההירירים מעשרת השבטים?

מסיחין גם בדז’או (טשמברלין). יאקילי כועס על ההשתדלות שטשמברלין עושה בנסעו ובדרשו בערים שונות למשוך את העם אחריו.

מילא, חזן בא לעיר ויסלסל בגרונו “נעריצך”ל, “נשתבח”ל, או מגיד בא לעיר, וידרוש דרשה, ויתופף בידיו וירקע ברגליו, אז לא יחפוץ ההמון לעזבו. “עמך” מתעקש: הוא צריך להישאר פה.

מה יש לו לחזן ההוא? כלי לחיכה! חכה שנונה להעלות בה דגים טפשים! דבר שנון-הלשון הוא עניין פחות, מלאכת הפטפוטיא להחליק לשון ולהסתגל לטעם חיך השומעים. רפש!

ויאקילי מוסיף ללמד את הע:

טשמברלין איננו רוצה שגם אחר יעסוק בישוב. גם להם דחוקה הפרנסה, והנה אדוני-דייטש בא. שלום עליכם! מי הזמינך לסעודה? השמעתם, כי יוסיפו עוד שוחט אחד כשהשוחטים הישנים, העומדים על משמרתם, גוועים ברעב?

וירוחם מגין. חיבה יש לו לאנגלים, בשביל שהם מעשרת השבטים. הוא אומר: אם כן הדין עמהם!


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.