מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דָּבָר

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֶת-רִצְפַּת הָאֵשׁ מֵעַל מִזְבַּחֲךָ זְרֵה הָלְאָה, הַנָּבִיא,

וּנְטַשְׁתָּהּ לַנְּבָלִים –

תְּהִי לָהֶם, לִצְלוֹת עָלֶיהָ צְלִיָּם וְלִשְׁפּוֹת סִירָם

וּלְהָחֵם כַּף-יָדָם,

וְאֶת-הַנִּיצוֹץ מִלְּבָבְךָ זְרֵה, וִיהִי לָמוֹ לְהַצִּית

גְּלוֹם הַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר בְּפִיהֶם

וּלְהָאִיר עַל שְׂחוֹק הַזָּדוֹן, הָאוֹרֵב כְּגַנָּב תַּחַת שְׂפָמָם,

וְעַל-הַצְּדִיָּה אֲשֶׁר בְּעֵינֵיהֶם.

הִנֵּה הֵם הוֹלְכִים, הַנְּבָלִים, הִנֵּה הֵם בָּאִים

וְהַתְּפִלָּה אֲשֶׁר לִמַּדְתָּם עַל-לְשׁוֹנָם,

כּוֹאֲבִים אֶת-מַכְאוֹבְךָ וּמְקַוִּים תִּקְוָתְךָ – וְנַפְשָׁם

אֶל-הֲרִיסוּת מִזְבַּחֲךָ יִשָּׂאוּ;

וְעָטוּ אַחֲרֵי-כֵן אֶל-הַהֶרֶס וְחִטְטוּ בְגַל מַפַּלְתּוֹ,

וְחִלְּצוּ אֶת-אֲבָנָיו הַמְנֻפָּצוֹת,

וְשִׁקְּעוּ אוֹתָן בְּרִצְפַת בֵּיתָם וּבְגֶדֶר גַּנָּם,

וּמַצֵּבוֹת עַל-קְבָרִים יְקִימוּן;

וְכִי-יִמְצְאוּ בִמְכִתָּתָן אֶת-לְבָבְךָ הַשָּׂרוּף –

לְכַלְבֵיהֶם יַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ.

בְּעַט אֵפוֹא בְּמִזְבַּחֲךָ, בְּעַט בְּרֶגֶל קָלוֹן –

וְעַל-אִשּׁוֹ וַעֲשָׁנוֹ יִתְעַרְעָר.

וּמָחִיתָ בִמְחִי יָד אַחַת אֶת-קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ

אֲשֶׁר נִמְתְּחוּ לְנִימֵי כִנּוֹר בִּלְבָבְךָ

וַתֶּאֱרֹג לְךָ מֵהֶם שִׁיר תְּחִיָּה וַחֲזוֹן יְשׁוּעָה,

מַשָּׂא שָׁוְא וְתַרְמִית אָזְנָיִם –

וְזֵרִיתָם לָרוּחַ, וְתָעוּ קְרוּעִים וּצְחֹרִים בַּחֲלַל הָעוֹלָם

בְּיוֹם צַח בְּאַחֲרִית קָיִץ,

אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא חוּט כֶּסֶף אֶת-אָחִיו וְקוּר אֶת-רֵעֵהוּ,

וּבְיוֹם הַסַּגְרִיר הָרִאשׁוֹן יֹאבֵדוּ;

וּפַטִּישְׁךָ, פַּטִּישׁ הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר נִשְׁבַּר מֵרֹב דְּפֹק

עַל-לִבּוֹת אֶבֶן לִבְלִי-הוֹעִיל,

תִּשְׁבֹּר שֵׁבֶר עַל-פְּנֵי שֵׁבֶר וְכָתוֹת אוֹתוֹ לְמַעְדֵּר,

וְכָרִיתָ לָּנוּ קָבֶר.

וְאֲשֶׁר יָשִׂים זַעַם אֱלֹהִים בְּפִיךָ – אוֹתוֹ קֹב

וְאַל-תֶּחֱרַד שְׂפָתֶךָ;

וִיהִי דְבָרְךָ מַר כַּמָּוֶת, וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת –

נִשְׁמָעֶנּוּ וְנֵדָעָה.

רְאֵה, שִׁפְעַת הַלַּיְלָה כִּסָּתְנוּ, שָׁפוּנוּ מַחֲשַׁכִּים,

וּכְעִוְרִים נְגַשֵּׁשָׁה;

נָפַל דָּבָר בֵּינֵינוּ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-נָּפָל,

וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַגִּיד,

אִם-זָרֹחַ זָרְחָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם שָׁקְעָה –

וְאִם שָׁקְעָה לְעוֹלָמִים.

וְגָדוֹל הַתֹּהוּ מִסָּבִיב וְנוֹרָא מִסָּבִיב הַתֹּהוּ

וְאָפֵס מִפְלָט;

וְכִי-נְשַׁוַּע בַּחֹשֶׁךְ וְכִי-נִתְפַּלֵּל –

אֹזֶן מִי תִּשְׁמָע?

וְאִם קִלְלַת אֱלֹהִים אַכְזְרִיָּה נְקַלֵּל –

עַל-רֹאשׁ מִי תָּחוּל?

וְכִי נַחֲרֹק שֵׁן וְאֶגְרֹף זַעַם נִקְפֹּץ –

עַל-קָדְקֹד מִי יִנְחָת?

אֶת-כֻּלָּם יִבְלַע הַתֹּהוּ, יִשָּׂא הָרוּחַ,

וְכַאֲשֶׁר יֹאבְדוּ יֹאבֵדוּ;

וְאֵין מִשְׁעָן עוֹד, וְאָזְלַת יָד, וְדֶרֶךְ אָיִן –

וְהַשָּׁמַיִם מַחֲרִישִׁים;

יוֹדְעִים הֵם מֶה חָטְאוּ לָנוּ, שְׁאוֹל חָטָאוּ –

וּבִדְמָמָה יִשְׂאוּ עֲוֹנָם.

פְּתַח אֵפוֹא אַתָּה אֶת-פִּיךָ, נְבִיא הָאַחֲרִית,

וְאִם יֶשׁ-עִמְּךָ דָבָר – אֱמֹר!

וִיהִי מַר כַּמָּוֶת, וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת –

אֱמֹר!

לָמָּה נִירָא מָוֶת – וּמַלְאָכוֹ רוֹכֵב עַל-כְּתֵפֵנוּ,

וּבִשְׂפָתֵינוּ מִתְגּוֹ;

וּבִתְרוּעַת תְּחִיָּה עַל-שְׂפָתַיִם, וּבְמִצְהֲלוֹת מְשַׂחֲקִים

אֱלֵי-קֶבֶר נְדַדֶּה.


מרוזי, אלול, תרס"ד.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

בסתר רעם

מאת מנדלי מוכר ספרים (פרוזה)

א

אמר מנדלי: זו כסלון העיר, שבה אפתח את ספורי, חשובה היא ביותר, שכל תחום-מושבם של היהודים נקרא בשמה. ולא לחנם זכתה לגדולה זו להיות עיר ואם בישראל; שהרי אין אחד מאנשי מקומנו, שלא יתיחס, אם מעט אם הרבה לכסלון, ולא תהא לכל הפחות שמינית שבשמינית מסגולותיה העצמיות נרשמת בו. אם אתם, רבותי, לא נולדתם בעצמכם כסלון, הריני בטוח, כי הוריכם היו כסלונים, ואם דם-כסלוני אינו נוזל בכל רמ“ח אבריכם ושס”ה גידיכם, על כל פנים יש לו מקום באחד המקצעות שבמוחכם. נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי אחד מאחינו, שמתוך מעשיו והליכותיו ומנהגיו במילי דעלמא ובמלי דשמיא לא יהא מציץ דבר-מה מתכונות כסלוניות. בין הדיוטים ומשכילים, בין עניים ועשירים, בכלם רשמי כסלון כדרבנות וכמסמרות נטועים.

שחוק נעים מרחף על שפתי ברגע זה, שאני קורא בשם כסלון לפניכם, שחוק מבשר טוב, משמיע שלום לבנים מאת אם-הורתם, לבני בנים מאת אם-זקנתם ולקרובים מאת דודתם, מבשר ואומר ומתכון לעשות להם נחת-רוח בספוריו, רואה בשמחתם ונהנה גם הוא.

יתבשרו אחינו הקרובים והרחוקים. העומדים בין בים ובין ביבשה, כי כסלון אמנו עוד קיימת, ברוך-השם לכו בנים שמעו ואספר לכם מעשיה ודרכי יהודיה: שבתם וקימתם מלבושם והלוכם, מחשבותם והגיונם, משאם ומתנם, שמעו ואל הבוזו כי זקנה אמכם, עוד עומד טעמה בה ומנהגיה הישנים עדיין נזכרים ונעשים ואינם עוברים מתוך היהודים, אערכה אותה לעיניכם בצביוגה ובדמות תבניתה וראיתם מה היא.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.