מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַמְקַנֵּא

מאת: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בודד ונקרע מכל רחובות קיטוֹב עמד בית ארוך אחד מחוץ למחנה. שם בעליו היה חיים-אהרן. זה היה איש רחב-הכתפים ומשכמו ומעלה גבוה היה מכל העם. לו היו ששה בנים זכרים, כולם אמיצי-כוח ובעלי שׂער צהוב ועיני-תכלת. וכשבא חיים-אהרון עם בניו אלה ביום השבת לבית-הכנסת היה לו הרגש כי שריד נותר מחצי שבט המנשה בא חלוץ לבית-אלהים. קולם עז היה, וכי התפללו מתוך הסידור וענו אמן אחרי שליח-הציבור, נעו הכתלים וזכוכיות החלונות קישקשו.

בקיטוב חי אז איש אחד ושמו שלמה-דויד, והוא היה מקצת אפיקורס וגם למדן ותוֹרני. גם הוא הלך שבי אחרי מוּשׂכּלי המלבּי"ם. והמֵליץ המחקרי הזה היה נחשב בעיניו לראש החכמים והנבונים. שבת של חול-המועד היתה, מנוחה ליהודים וחירוּת מכל הדאגות. אלהים צבאות הבדיל את עם ישוּרוּן מכל שבטי הארץ וינחילם מכמני-עד ויחננם שׂכל ומידות, ואם גם בגולה הם הוא שׂשׂ עליהם והמה אך חסדיו ירננו בקהל ויגידו עוּזו.

מתאספים בני-העם אל בית-המדרש לתפילת-המנחה בעוד יום, שׂחים יחד ומדברים מעניני דעלמא ומדברי כלל ישראל. נפוצים המה בני יעקב בכל הארצות, ובכל מדינה ומדינה להם נדיבים ומושיעים, גאונים בתורה ומשכילים בכל מדע.

בין קבוצת אנשים עמד שלמה-דויד האמור, והוא מדבּר על הטבעיוּת ועל אודות השׂכל העליון. אין גם אחד שהבין אמרותיו; בכל זאת נאספו עליו מכל עבר והטו לו אוזן, והנה העיז להוכיח כי לא נמצאים שמים כלל וכי זה אשר אנו קוראים לו שמים הוא אך שוּרה של גרמים שמימיים-אויריים. וישתוממו השומעים על הדבר הזה. באותה שעה התפרץ חיים-אהרן עם שניים מבניו, תפשו בחוקר הלז, נשאו אותו על זרועותיהם אל המעקה הרחב ויאמרו לו: “שׂא, כופר, את עיניך וראה למעלה, אם אין שמים נטויים על ראשנו ככיפה גדולה. במוחש אתה מכחיש ועינינו תנקר”. אחזו בו ודחפו אותו מטה. ותישבר רגלו והיה חיגר כל ימיי חייו.

בן שבע הייתי אז.

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
יצירה בהפתעה
רקע

השמועה

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

ר' גדליה זילברמן מתהלך בחדרו, וברשמי-פניו מסתמנים דאגה, רגז וקצר-רוח של צפיה. “שבועים כבר עברו מן המועד הקבוע – יוצאת נהמת-תלונה מבין שפתיו – הגם היום לא אקבל מכתב?!…”

ר' גדליה הוא זקן כבן ששים שׁנה, אך קומתו הגבוהה עודנה זקופה ופניו בריאים ורעננים לא לפי שנותיו. בני עירו אומרים עליו, כי חייו עברו באושר ועתה הוא מבלה שבתו בטובה, והדברים האלה אינם רחוקים מהאמת. כל ימיו היה ר' גדליה סוחר מצליח ויתגורר בעיר מ. ולעת זקנה העביר את בית-מסחרו לבני בניו, כי צרכיו לא היו מרבים עוד ופרנסתו נמצאה לו ברוח מתבואת-הונו. חייו עברו במנוחת-נפש שלמה, יום אחד לא שנה ממשנהו; רק היום השלישׁי פעם בשׁני שבועות היה מצטין מהאחרים, כי אז לפנות ערב, למועד משתה התה, היה ר' גדליה מקבל מכתב כתוב על ידי בניו ואנשי-ביתם… אלה ידעו את טבע אביהם, כי אוהב הוא סדר נכון וקביעות בכל דבר, ובהיותם מכבדים אותו מאד ושוקדים למלא את רצונו בדיוק, לא הרשו מעולם לעצמם, להפריע את הסדר הקבוע ולאחר את המועד. –

כה עברו ימים ושנים, ומה זה היה להם הפעם, כי שנו פתאם ממנהגם?

על זאת נסער לב ר' גדליה מאד, ובנפשו מתחוללים רגשות דאגה ורגז, פחד ותלונה.


קול הדלת בהפתחה ובהסגרה נשמע מהדר החיצון. “נושא-האגרות הוא זה!” חולף הרעיון כברק במוח ר' גדליה, ובאותו רגע נפתחה הדלת, המשרתת נראתה על הסף והושיטה לו גליונות-עתון אחדים ומכתב…

המעטפה נכרת בצורתה, גם כתבת הפירמה וכתב-היד נודעים. רגע דופק הלב דפיקות חזקות קצת מהרגיל, היד רועדת מעט, הפנים נוהרים משמחה והעינים מבריקות; אך בהרגע השני מתקמט המצח, מתכנסות גבות-העינים וכל רשמי-הפנים נעשים רצינים, כמעט גם קשׁים.

“לא אנקם הפעם – נוהמות שפתיו בלחש – יוסרו וידעו מועדם להבא!”

בטרם פתחו את המכתב הוא מתבונן מכל עבריו. הוא רואה שתי מרקאות במקום האחת הרגילה, ובפלס ידו הוא נוכח, כי אמנם כבד הפעם משקל המכתב.

“הם מרבים להתנצל, – חולפת בת-צחוק של רצון על שפתיו – אך טרחת-שוא הוא: כל התנצלות לא תועיל להם!”…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.