מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אגדות

מאת: דוד פרישמן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

І

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. – עַל-הַדַּרְגֵּשׁ

מוּל הָאֵם הַזְּקֵנָה יוֹשְׁבִים

כָּל-נִינֶיהָ וּנְכָדֶיהָ

הַבַּחוּרִים עִם-הַבְּתוּלוֹת.

כָּל-נִינֶיהָ וּנְכָדֶיהָ,

כָּל-הַקְּטַנִּים עִם-הַגְּדוֹלִים;

וּמְדַבֶּרֶת וּמְסַפֶּרֶת

סִפּוּרֶיהָ זֹה הַזְּקֵנָה.

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ הִיא דוֹבֶרֶת –

וּכְמוֹ טִפּוֹת מִיץ הַמָּתוֹק,

שֶׁמְּטַפְטֶפֶת אִמָּם לָמוֹ

אֶל-הַכּוֹס בִּהְיוֹת הַשַּׁבָּת.

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. – בָּעֲלָטָה

מִן-הַזָּוִית עוֹלִים סוֹדוֹת

עִם-הָרוּחוֹת וּמִתְנַשְּׂאִים;

כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא אוֹתָם.

עַל-הַקַּרְקַע רוֹבֵץ „יָקְטָן”,

זֶה הֶחָתוּל, וּמִתְמוֹדֵד,

זוֹקֵף זָנָב, מֵרִים גַּבּוֹ,

לוֹטֵשׁ עֵינָיו הַיְרַקְרַקּוֹת.

וּמְדַבֶּרֶת וּמְסַפֶּרֶת

סִפּוּרֶיהָ זֹה הַזְּקֵנָה –

וּמִסָּבִיב לָהּ הַקְּטַנִּים

שׁוֹמְעִים, שׁוֹמְעִים וּבִרְעָדָה:

„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

צַדִּיק תָּמִים, צַדִּיק גָּדוֹל,

אִישׁ מִ „לַּמֶּ“ד-וָ”ו” נִסְתָּרִים –

יָדַע סוֹד שֶׁל קְפִיצַת דֶּרֶךְ.

יָדַע סוֹד – הַיְדַעְתֶּם אֵיכָה?

סַנְדָּל הָיָה לוֹ בִירֻשָּׁה

מִן-הַקָּדוֹשׁ מִן- „הַיְּהוּדִי”,

הוּא הַנִּקְרָא סְתַּם „יְהוּדִי”.

יָרַשׁ אוֹתוֹ זֶה הַיְּהוּדִי

יָד מִיָּד מֵאֵלִיָּהוּ;

וּמִמּשֶׁה – אֵלִיָּהוּ;

וּמִסִּינַי קִבְּלוֹ משֶׁה.

כֵּן נִתְגַּלְגַּל זֶה הַסַּנְדָּל

יָד מִיָּד, עַד קִבֵּל אוֹתוֹ

זֶה הָאִישׁ הַנִּסְתָּר חֶרֶשׁ –

כָּכָה עָשָׂה בוֹ נִפְלָאוֹת.

נָטַל אוֹתוֹ, נָעַל אוֹתוֹ,

יָצָא בוֹ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ,

פָּסַע פְּסִיעָה, פְּסִיעָה גַסָּה,

שִׁבְעָה מִילִים פְּסִיעָה אֶחָת.

פְּסִיעָה אַחַת – שִׁבְעָה מִילִים,

פְּסִיעָה שֵׁנִית – שִׁבְעָה מִילִים,

פְּסִיעָה שְׁלִישִׁית – שִׁבְעָה מִילִים; –

כֵּן לוֹ הָיְתָה קְפִיצַת דֶּרֶךְ!”

כָּכָה סִפְּרָה. וּבָעֲלָטָה

מִן-הַזָּוִית עוֹלִים סוֹדוֹת

עִם-הָרוּחוֹת וּמִתְנַשְּׂאִים;

כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא אוֹתָם.

אַךְ דּוֹבֶרֶת עוֹד הַזְּקֵנָה

וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרֶיהָ;

וּמִסָּבִיב לָהּ הַקְּטַנִּים

יוֹשְׁבִים צְפוּפִים וּבִרְעָדָה;

„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

צַדִּיק תָּמִים, צַדִּיק גָּדוֹל,

אִישׁ מִ „לַּמֶּ“ד-וָ”ו” נִסְתָּרִים –

הָיָה „רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה”.

הָיָה – אַךְ הַיְדַעְתֶּם אֵיכָה?

פַּעַם הָלַךְ לוֹ בַדֶּרֶךְ,

הוֹלֵךְ תּוֹעֶה וּבַשָּׂדֶה,

עַד הִגִּיעַ זְמַן הַמִּנְחָה.

פִּתְאֹם רָאָה: הִנֵּה בַיִת,

וּבַבַּיִת תִּשְׁעָה גְבָרִים

עוֹמְדִים אֶל-הַקִּיר וּמְחַכִּים –

חָסֵר אֶחָד רַק לַמִּנְיָן.

אַךְ בְּבֹאוֹ הִתְפַּלָּלוּ –

אָמְרוּ: אָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא;

אָמְרוּ: בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ

שְׁמוֹ – אַךְ מִי הֵם טֶרֶם יֵדָע.

אַךְ הַחַזָּן בָּאַחֲרוֹנָה

בָּא וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה,

לִהְיוֹת לוֹ לִגְמוּל וְשָׂכָר –

נָתַן לוֹ מִצְנֶפֶת קְטַנָּה.

קְטַנָּה הָיְתָה הַמִּצְנֶפֶת –

אָכֵן גְּדוֹלִים פִּלְאוֹתֶיהָ:

לָבַשׁ אוֹתָהּ – בּוֹ בָרֶגַע

הָיָה רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.

הֵסִיר אוֹתָהּ – בּוֹ בָרֶגַע

רָאוּ אוֹתוֹ כֻלָּם כֻּלָּם;

הָיָה אִישׁ כְּכָל-הָאָדָם,

חָדַל לִהְיוֹת אֵינוֹ-נִרְאֶה.

לָבַשׁ אוֹתָהּ – בָּא הָעִירָה;

לֹא רָאָהוּ אִישׁ בְּבֹאוֹ,

אַךְ הוּא רָאָה כֻלָּם כֻּלָּם –

הָיָה רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה”.

כָּכָה סִפְּרָה – בָּעֲלָטָה

מִן-הַזָּוִית עוֹלִים סוֹדוֹת

עִם-הָרוּחוֹת וּמִתְנַשְּׂאִים;

כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא אוֹתָם.

אַךְ הַזְּקֵנָה עוֹד דּוֹבֶרֶת

וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרֶיהָ;

וּמִסָּבִיב לָהּ הַקְּטַנִּים

צְפוּפִים דְּחוּקִים אִישׁ לְרֵעוֹ.

„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

צַדִּיק תָּמִים, צַדִּיק גָּדוֹל,

אִישׁ מִ „לַּמֶּד-וָ"ו” נִסְתָּרִים –

הָיְתָה לוֹ טַבַּעַת קְטַנָּה.

מִן-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה קִבֵּל

אֶת-טַבַּעְתּוֹ זֹאת; בַּחֲלוֹמוֹ

נִרְאָה שְׁלֹמֹה לוֹ – וּבֹקֶר

מָצָא אוֹתָהּ עַל-מִשְׁכָּבוֹ.

שָׂם רַק רֶגַע עַל-אֶצְבָּעוֹ

הַטַּבַּעַת: כָּל-בַּקָּשָׁה,

כָּל-מַאֲוַיֵּי לֵב וָחֵפֶץ

נַעֲשׂוּ לוֹ בְרֶגַע אֶחָד.

סְגֻלָּה הָיְתָה בַטַּבַּעַת:

כָּל-בַּקָּשׁוֹת תֵּעָשֶׂינָה,

עֵת אֵלֶיהָ תִגַּע אֶצְבַּע –

כָּכָה הָיְתָה הַטַּבָּעַת!”

כֵּן תְּסַפֵּר. – וּבַחֶדֶר

גָּדְלָה הָעֲלָטָה, רָבְתָה

שִׁבְעָתַיִם מִבַּתְּחִלָּה;

כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא חשֶׁךְ.

וּמֵחֶשְׁכַת קִיר-הַתַּנּוּר

נִשְׁמַע רַק עוֹד קוֹל הֶחָגָב,

וּמֵעַל הַקַּרְקַע נִרְאָה

רַק עוֹד לַהַט עֵינֵי „יָקְטָן”.

אַךְ הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים,

לָבוּשׁ בִּגְדֵי-תַלְמִיד תְּכֵלֶת,

קָם לְפִתְאֹם – וּבִלְשׁוֹנוֹ

שְׂחוֹק וְסֶפֶק רַב – וַיֹּאמַר:

„אִמִּי זְקֶנְתִּי! אֵם אֲהוּבָה!

מַה-תְּדַבְּרִי? מַה-תְּסַפְּרִי?

לֹא אַאֲמִינָה – הֵן כָּל-אֵלֶּה

רַק אַגָּדוֹת, רַק אַגָּדוֹת!”

ІІ

אוֹר הַבֹּקֶר. – עַל-הַדֶּשֶׁא

יוֹשְׁבִים שְׂמֵחִים כָּל-הַנְּעָרִים

וּבִרְפִידַת חָצִיר יוֹשְׁבָה

אִמָּם זְקֶנְתָּם כַּחוֹלֶמֶת.

כָּל-נְכָדֶיהָ, כָּל-נִינֶיהָ,

הַבַּחוּרִים עִם-הַבְּתוּלוֹת

יוֹשְׁבִים סָבִיב לָהּ – וּמְסַפְּרִים

הֵם כַּיּוֹם אֶת-סִפּוּרֵיהֶם,

וּבְחִפָּזוֹן הֵם מְסַפְּרִים

חִישׁ וְקַל, כִּמְעוּף כַּדּוּרִים,

שֶׁבֶּחָצֵר הֵם מְצַחֲקִים

יוֹם בְּיוֹם לִפְנוֹת הָעָרֶב.

אוֹר הַבֹּקֶר. – שִׁפְעַת נֹגַהּ

מִשְׁתַּפֶּכֶת מִשָּׁמַיִם,

וּמִקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה

אַוִּיר זַךְ כִּרְאִי הַזְּכוּכִית.

וּבָאַוִּיר זְבוּבֵי קַיִץ

עָפִים, הוֹמִים, וּבְכַנְפֵיהֶם

רוּחַ חָדָשׁ, קַיִץ חָדָשׁ –

כָּל-הָאָרֶץ הִתְחַדָּשָׁה.

אַךְ הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים

הוּא הַמְסַפֵּר אֶת-סִפּוּרָיו –

וּבִמְקוֹמָהּ אַט הַזְּקֵנָה

יוֹשְׁבָה, חוֹלְמָה וּמַאֲזִינָה:

„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁבַע חָכְמוֹת;

הָלַךְ, לָמַד גַּם-הַשְּׁמִינִית –

בָּנָה לוֹ מְסִלַּת-בַּרְזֶל.

עַל-פִּי קִיטוֹר אוֹ אֱלֶקְטְרִית

הָלֹךְ הָלְכָה הַמֶּרְכָּבָה;

הָלְכָה חִישׁ, כִּמְעוּף הַבָּזָק

עָפָה עָפָה הַמֶּרְכָּבָה.

אִישׁ כִּי-יָשַׁב בָּהּ – כְּרֶגַע

הִנֵּה עָבַר שִׁבְעָה מִילִים;

רֶגַע רֶגַע שִׁבְעָה מִילִים –

כָּכָה תִהְיֶה קְפִיצַת-דָּרֶךְ!”

כֵּן יְסַפֵּר. – שִׁפְעַת נֹגַהּ

מִשְׁתַּפֶּכֶת סָבִיב סָבִיב.

וּמִקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה

אַוִּיר זַךְ כִּרְאִי הַזְּכוּכִית.

וּבְחִפָּזוֹן עוֹד יְסַפֵּר

זֶה הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים –

וּבִמְקוֹמָהּ עוֹד הַזְּקֵנָה

יוֹשְׁבָה, חוֹלְמָה וּמַאֲזִינָה:

,,הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁבַע חָכְמוֹת,

הָלַךְ, לָמַד גַּם-הַשְּׁמִינִית –

עָשָׂה לוֹ מְכוֹנָה קְטַנָּה.

וּבְגַלְגִּלִּים וּבְאוֹפַנִּים,

וּבִיתֵדוֹת וּבְטַבָּעוֹת

עָשָׂה, בָּנָה לוֹ הַמְּכוֹנָה –

בָּאֱלֶקְטְרִית בָּנָה אוֹתָהּ.

אִישׁ כִּי-יַעֲמוֹד אֶל-הַמְּכוֹנָה,

וְאֶל הַזְּכוּכִית בָּהּ כִּי-יַבִּיט –

אָז מִשָּׁם אֶת-כָּל-הָאָרֶץ

יַבִּיט, יִרְאֶה וּמִקָּרוֹב.

הוּא בַמִּזְרָח – יִרְאֶה מַעֲרָב,

וּבַמַּעֲרָב יַבִּיט מִזְרָח;

הוּא בַדָּרוֹם – יִרְאֶה צָפוֹן,

וּבַצָּפוֹן יַבִּיט דָּרוֹם.

וּמִפֹּה עַל-פִּי הַמְּכוֹנָה

יוּכַל לִרְאוֹת אֲמֵרִיקָה,

וּמִשָּׁם אִישׁ לֹא יִרְאֵהוּ –

כֵּן הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה!”

כֵּן יְסַפֵּר. – שִׁפְעַת נֹגַהּ

מִשְׁתַּפֶּכֶת סָבִיב סָבִיב,

וּמִקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה

אַוִּיר זַךְ כִּרְאִי הַזְּכוּכִית.

וּבְחִפָּזוֹן עוֹד יְסַפֵּר

זֶה הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים –

וּבִמְקוֹמָהּ עוֹד הַזְּקֵנָה

שׁוֹמְעָה, שׁוֹמְעָה וּמַאֲזִינָה:

,,הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁבַע חָכְמוֹת;

הָלַךְ, לָמַד גַּם-הַשְּׁמִינִית –

עָשָׂה לוֹ בַקִּיר טַבָּעוֹת,

טַבְּעוֹת זִרְמֵי פְתִיל אֱלֶקְטְרִית,

וּבָהֵנָּה שָׂם כַּפְתּוֹרִים;

אִישׁ כִּי-יָעִיק עַל-הַכַּפְתּוֹר –

יֵדַע רֵעוֹ בַקָּשָׁתוֹ,

יֵדַע כָּל-מַאֲוַיֵּי לִבּוֹ,

יֵדַע כֹּל בִּן-רֶגַע אֶחָד,

לוּ גַם-יִרְחַק אַלְפֵי מִילִים –

כֵּן הַסְּגֻלָּה בַטַּבָּעַת!”

כֵּן יְסַפֵּר. – מִשָּׁמַיִם

זִרְמוֹת שִׁטְפֵי מַעְיְנוֹת-אוֹרִים;

עַל-הָאָרֶץ הִשְׁתַּפָּכוּ;

כָּל-הָאָרֶץ מָלְאָה אוֹתָם

וּבָאַוִּיר צִירֵי קַיִץ,

קַיִץ חָדָשׁ, הִתְעוֹפָפוּ;

וּמִסָּבִיב נִשְׁמַע צִפְצוּף

קוֹלוֹת – אוֹתוֹת אָבִיב חָדָשׁ.

אַךְ לְאַט מֵחֲלוֹמוֹתֶיהָ

קָמָה, עָמְדָה אַף-הֵנִיעָה

רֹאשׁ הַזְּקֵנָה, וּבִתְלוּנָה

וּכְמַזְהִירָה אַט דִּבֵּרָה:

„הוֹי יְלָדִים! פְּתָאִים קְטַנִּים!

מַה-לַּזְּקֵנָה מַה-תִּלְעָגוּ?

לֹא אַאֲמִינָה – הֵן כָּל-אֵלֶּה

רַק אַגָּדוֹת, רַק אַגָּדוֹת!

דוד פרישמן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של דוד פרישמן
רקע
דוד פרישמן

יצירותיו הנקראות ביותר של דוד פרישמן

  1. כה אמר סרתוסטרא (פרוזה)
  2. הַצֵּל (פרוזה)
  3. דניאל דרונדה (פרוזה)
  4. בגדי המלך החדשים (פרוזה)
  5. הזמיר (פרוזה)

לכל יצירות דוד פרישמן בסוגה שירה

לכל יצירות דוד פרישמן

יצירה בהפתעה
רקע

הַזְּאֵב בַּחֲצַר־הַכְּלָבִים

מאת איוואן קרילוב / חנניה רייכמן (משלים)

1

זְאֵב, אֲשֶׁר זָמַם לַחְדּוֹר לְדִיר בְּנֵי־אַיִל,

לְדִיר כְּלָבִים נִקְלַע בַּלַּיִל.

בַּהֲרִיחָם פִּתְאֹם שַׁעֲרוּרְיָן אָפֹר,

נֵעוֹרוּ בַּמְּלוּנוֹת כְּלָבִים לְאֵין סְפוֹר.

כִּמְטֹרָפִים נוֹבְחִים הֵם יַחַד

וּמִתְפָּרְצִים לָצֵאת לַקְּרָב.

הַכַּלָּבִים צוֹרְחִים: “הוֹי, בַּחוּרִים, גַּנָּב!” –

וְהַךְ הַשַּׁעַר עַל בְּרִיחָיו.

כָּל הֶחָצֵר הָיְתָה לְשַׁחַת:

רָצִים, דּוֹלְקִים אַחְרֵי הַנָּס,

מִי בְּרוֹבֶה, מִי בִּכְלוֹנָס.

"הַב אוֹר!" – קוֹרְאִים קוֹלוֹת – “הַב אוֹר!”

הוּבָא פַּנָּס.

הַזְּאֵב, גַּבּוֹ לַקִּיר, יוֹשֵׁב תַּחְתָּיו בְּלִי־נוֹעַ;

שִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת, עוֹרוֹ סוֹמֵר –

הֱוֵה אוֹמֵר,

מוּכָן לִבְלוֹעַ

אֶת כָּל שׂוֹנְאָיו בְּאֵשׁ־עֵינָיו.

אַךְ בִּרְאוֹתוֹ כִּי כָּאן לֹא עֵדֶר לְפָנָיו

וּבָא סוֹף־סוֹף הַזְּמַן לִפְרוֹעַ

אֶת הַחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל הַצֹּאן,

פָּתַח הָעַרְמוּמִי בְּמַנְעַמֵּי־לָשׁוֹן:

“הוֹ, יְדִידַי” – אוֹמֵר הוּא – "לָמָּה

פֹּה מְהוּמָה כָּזֹאת הוּקָמָה?

הֲרֵי אֲנִי הוּא יְדִידְכֶם,

מִוְתִיקֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמְכֶם!

פָּנַי לִבְרִית־שָׁלוֹם וְלֹא לָרִיב, חָלִילָה!

נִשְׁכַּח אֶת הֶעָבָר – וְתוֹר חָדָשׁ נַתְחִילָה!

לֹא רַק שֶׁלֹּא אֶשְׁלַח שִׁנַּי בָּעֲדָרִים –

אֶלָּא אָרִיב רִיבָם עִם כָּל הָאֲחֵרִים!

וּבִרְצוֹנִי לְהִשָּׁבֵעַ

בְּהֵן־צִדְקִי הַזְּאֵבִי,

כִּי, אִם…"

– “שְׁמָעֵנִי, חֲבִיבִי” –

רַב־צַיָּדִים אוֹתוֹ שִׁסֵּעַ:

"אַתָּה – עוֹרְךָ אָפֹר, וְשַׂעֲרִי – לָבָן;

וְטֶבַע־זְאֵבִים נָהִיר לִי וּמוּבָן.

לָכֵן, מִנְהָג נוֹשָׁן לִי, רֵעַ:

לִכְרוֹת עִם זְאֵבִים שָׁלוֹם וּבְרִית נַפְשִׁית

רַק אִם עוֹרָם תְּחִלָּה אַפְשִׁיט".

וּבוֹ בְּרֶגַע בָּאוֹרֵחַ

כַּלְבֵי־הַצַּיִד הוּא שִׁלֵּחַ.


  1. 53  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.