רקע
אברהם רגלסון
מָגֵן דָּוִד יוֹהֵב גּוֹדֶל לְכוֹכָב אָדוֹם
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

מָגֵן דָּוִד:

רָחֲמוּ גְּשָׁמִים הַמִּדְבָּר,

וְהַחוֹלוֹת נִתְרַשְּׁפוּ פְּרָגִים וְכַלָּנִיּוֹת

כַּפְתּוֹרֵי-זָהָב אֲשֶׁר לָאַקַצְיָה מְבַשְּׂמִים אֲוִיר-הַשָּׁרוֹן,

בְּלוֹבֶן-חַמָּה מְלֹהָט.

וְשֶׂרֶךְ אַמְבֻּלַּנְסִים, חֲתוּמֵי מָגֵן דָּוִד אָדוֹם,

עַל כְּבִישׁ אָפוֹר הוֹלֵךְ צָפוֹנָה,

דֶּרֶךְ דַּמֶּשֶׂק, דֶּרֶךְ טֶהֱרָן,

אֵלֶיךָ, כּוֹכָב אָדוֹם מֵעַל קוּיְבִּישֶׁב.

כּוֹכָב אָדוֹם:


זֹרְמוּ גְשָׁמִים, גִּשְׁמֵי-דָם, בִּשְׂדוֹת-בּוֹץ בְּקֻבַּן,

דַּם חַיָּלִים אֲדֻמִּים בַּמַּאֲבָק עִם מְתוֹעָב-אוֹיֵב,

דַּם מְתוֹעָב-אוֹיֵב, תַּגְמוּל עַל רֶצַח בְּכַפָּיו.

וּמִנְחָתְךָ, מָגֵן דָּוִד מֵאֶרֶץ יְהוּדָה,

כֵּנָה הִיא כִּצְעִירֵי-לְבִיאֶיךָ, עַזֵּי-הַקְּרָב, בּטֻנִּיסִיָּה,

כִּי אַחִים אָנוּ בְּאַחַת מַעֲרָכָה,

יַחְדָּו נַעֲנֶה אֶת חֵירוּת-הָעוֹלָם.

מָה בָּאַמְבֻּלַּנְסִים יוּבָל?


מָגֵן דָּוִד:

צִמְחֵי מַרְפֵּא, שִׂגְשְׂגוּ בְּצֵל הָרֵי גִּלְבּוֹעַ,

כְּלֵי גֵהָה, עֻבְּדוּ בְּרָמַת-גָּן וְנַחֲלַת-יִצְחָק

(פַּרְבָּרִים-עוֹלָלִים לְתֵל-אָבִיב),

וְדָם, דָּם מְשֻׁמָּר שֶׁל אָבוֹת וְאִמָּהוֹת,

שֶׁל עֲלָמִים וּבְתוּלוֹת בְּצִיּוֹן,

דַּם-נְדָבוֹת לְעוֹרְקֵי חַיָּלִים אֲדֻמִּים, לְחֻמֵּי פֶצַע.

נָזֹל יִזַּל בְּעוֹרְקֵי בּוֹנִים-גִּבּוֹרִים סוֹבְיֶטִיִּים,

דָּם שֶׁל עַם עֲמֵלֵי-צִיּוֹן,

כִּי אַחַת מִלְחַמְתֵּנוּ, וְאֶחָד הָעוֹל, הַגּוֹרָל.


כּוֹכָב אָדוֹם:

הַדְּחִיפָה לְבִנְיַן צִיּוֹן עַל אֲדָמָה רוּסִית טֻפָּחָה,

זִנּוּק מִזֶּרֶם-חֵרוּת אֲשֶׁר לְרוּסִיָּה,

שְׁבִיב מִשַּׁלְהַבְתָּהּ-מַהְפֵּכָה.

עִם דַּם עוֹבְדֵי-צִיּוֹן, הָרָץ עַלִּיז לְהִסְתַּחֲרֵר

לְפִי דְפִיק-דְּפָק חַי שֶׁל לִבּוֹת סוֹבְיֶטִיִּים,

שָׁב הַזִּנּוּק לַזֶּרֶם,

הַשְּׁבִיב לַשַּׁלְהֶבֶת.

אֶחָד צָרֵנוּ, וְאֶחָד לָנוּ אוֹר וְנִצָּחוֹן.


מָגֵן דָּוִד:

אֶל לַפִּיד-גְּבוּרָתְךָ, כּוֹכָב אָדוֹם, נְשׂוּאוֹת עֵינֵי כֹל בְּנֵי אֱנוֹשׁ

בְּךָ תּוֹלָה הָאָרֶץ עֶרְגוֹנָהּ לְשִׁחְרוּר.

מַה נֶּהְדָר קַו-אוֹרְךָ

בְּזַעֲווֹת-נוֹרְאוֹת חַבֵּל וּמְשׁוּבוֹת קָטֶל,

וּמַה שְּׁלֵמָה הִתָּאֲמוּתְךָ

אֶל עֲלִיַּת הַשְּׂרָף בְּאִילָנוֹת אַרְצִי, –

מוֹעֵד יְצִיאַת מִצְרָיִם,

מוֹעֵד כִּסוּפֵי גְאוּלָה:

"שׁוֹרֶשׁ בְּנוֹ יִשַּׁי,

עַד אָן תְּהִי נִקְבָּר?

הוֹצֵא לְךָ פֶּרַח

כִּי הַסְּתָו עָבָר!"

שְׁעַת הֻלֶּדֶת לִפְדוּת-אֻמָּה,

שְׁעַת פְּרִיחָה לְתֹקֶף-פּוֹעֲלִים.


כוכָב אָדוֹם:

הוֹד לִירוּשָׁלַיִם, עֵרָה עַל הֲרָרֶיהָ!

וַעֲבוּר קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל הָרְמוּסוֹת

מִן הַיָּם הַבַּלְטִי וְעַד הַיָם הַשָּׁחוֹר –

מַלְאֲכֵי-פֶלֶד מַפְרִיחֵי נְקָמוֹת!

(שְׂרִידִים רוֹמֵי-נֶשֶׁק בְּוַרְשָׁה, שָׁמַעְתִּי זַעֲקַתְכֶם!) –

קְלִפּוֹת וְעִוְרוֹנִים יַחֲלוֹפוּ,

וֶאֱמֶת שֶׁל שִׁחְרוּר-אֻמָּה

וֶאֱמֶת שֶׁל שִׁחְרוּר-פּוֹעֲלִים

תֵּדַעְנָה אֵת אֲשֶׁר יָדְעוּ מֵעוֹלָם

(הֲלֹא הִיא כְתוּבָה הַיּוֹם בִּכְתָב שֶׁל דָּמִים יְצִירָתִיִּים,

יַחְדָּו שֻׁפָּכוּ, יַחַד מְמֻזָּגִים,

וּוַי לְלֹא-יָבִינוּ קְרֹא הַכְּתָב!)

כִּי אֱמֶת אַחַת הֵנָּה,

וְאַחַת לָהֶן מַסָּה, מִצְוָה וְגוֹרָל.


אחד במאי, 1943

הופיע לראשונה ביידיש בעתון מאָרגען פרייהייט

ובתרגום העברי מאת המשורר ב“רבעון קטן”, ניו יורק, קיץ 1944

ובתרגום האנגלי מאת המשורר במוסף באנגלית של המארגען פרייהייט, 26.11.44


הערה ביוגרפית:

מ-1933 עד 1936 חי אבי, אברהם רגלסון, בתל-אביב עם משפחתו, שם הועסק על ידי העיתון היומי “דבר”, היה מוּכּר כמשורר וסופר עברי מכובד, כמומחה לספרות ושירה אנגלו-אמריקנית, ואף כמלומד גדול בספרות ושירה עברית עתיקה ומודרנית.

ב-1934 איבדה המשפחה תינוק עקב מחלת הדיזנטריה, ושניים מהילדים לקו במלריה. הבת התאוששה, אך הבן דעך. שנה שלמה התייסרה המשפחה בלבטים על עזיבת הארץ. כשמצבו של הבן החמיר עד לשלב קריטי, בכאב רב ובלית ברירה החליטה המשפחה (המצפה לילד נוסף) לשוב לאמריקה, ב-1936.

היתה זו עת של מצוקת עוני קשה עבורה במשך שנות השפל הכלכלי הגדול, ופרט לעבודה מזדמנת כעצמאי או עבודת תרגום אקראית, לא היה בנמצא מי שיעסיק משורר עברי בניו-יורק. כאשר בזמן מלחמת העולם השנייה הוצעה לו משרה על ידי העיתון הניו-יורקי היידי של המפלגה הקומוניסטית “מאָרגען פרייהייט” – רגלסון לא יכול היה לסרב. השמאל היה אמנם ידוע כאנטי-ציוני, אך כאשר רוסיה הובילה כוחות מאוחדים נגד הנאצים, חלה התקרבות בין השמאל לבין הנושא הציוני. רגלסון הועסק כבעל טור שמביא סיפורים מן החיים בישוב, מאמרים על ספרות עברית ואנגלית וכן בנושא מסורת יידית. פרי עטו הראשון הופיע בחג הפועלים, האחד במאי 1943 ­– שירו ביידיש – “דער מגן דוד באגריסט דעם רויטן שטערן”, שאותו תירגם מאוחר יותר לאנגלית ולעברית.

לא ידעתי אם יש בסיס לאירוע שמתואר בשיר – אמבולנס נושא תרופות ואף תרומות דם אשר נשלח על ידי הישוב כמנחה לצבא האדום – אך התקשיתי להאמין שהמשורר בדה סיפור זה מדמיונו. עם הזמן גיליתי את קיומה של "ליגה V”, וראיתי שאכן היו הדברים.

שרונה תל-אורן

המלצות קוראים
תגיות