מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הסוס המתנקם

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַסּוּס הַמִּתְנַקֵּם / יהודה ליב גורדון

בַּאֲבִיב הַתֵּבֵל בַּעֲלוּמֵי הָאָרֶץ

עֵת הִיא עוֹד לֹא מָלְאָה מֻטֶּה וָפֶרֶק,

הָאָדָם לֹא אָכַל רַק עֵשֶׂב יֶרֶק

וּבַהֲמוֹת שָׂדַי לֹא יָדְעוּ כָּל פָּרֶץ,

גָּמָל וַחֲמוֹר וָסוּס בַּיְּעָרִים רָעוּ,

מֶתֶג וָרֶסֶן לֹא שָׁמְעוּ לֹא רָאוּ.

כִּרְכָּרוֹת וַעֲגָלוֹת לֹא עוֹד מָשָׁכוּ

וּבְנֵי הָאָדָם בְּרַגְלֵיהֶם הָלָכוּ;

אָז שָׂטַם הַסּוּס מַשְׂטֵמָה

אֶת הַצְּבִי קַל הָרַגְלַיִם,

וַיַּחְפֹּץ לִשְׁפּוֹךְ עָלָיו חֵמָה

וֶעֱזוּז עֶבְרָתוֹ כַּמַּיִם,

אֶפֶס כִּי לֹא יָכֹל תָּפְשֵׂהוּ

כָּל עֵת אֲשֶׁר רָדַף אַחֲרֵיהוּ

וַיִּוָּעֵץ וַיִּגְמָר-אֹמֶר

וַיָּבֹא אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר:

„הֵן אֲנִי מִתְנַחֵם לִנְקוֹם בַּצֶּבִי,

אַךְ לֹא אוּכַל לִשְׁבּוֹתוֹ שֶׁבִי,

כִּי מִיָּדִי יִבְרַח בָּרֹחַ;

אַתָּה אִישׁ תַּחְבֻּלוֹת, רַב כֹּחַ

הָבָה-לִי עֵצָה הֲלֹם וִישׁוּעַת חֹסֶן ”,

וַיֵּעָתֶר-לוֹ הָאִישׁ וַיִּקַּח רֶסֶן

וַיִּבְלֹם אֶת פִּיו וַיִּרְכַּב עָלֵיהוּ.

וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי הַצְּבִי וַיַּשִּׂיגֶנּוּ

וַיִּנְקֹם אֶת נִקְמַת הַסּוּס מִמֶּנּוּ.

אָז אָמַר הַסּוּס: „הִנֵּה אֲבָרֲכֶךָ

עַל רִיבְךָ אֶת רִיבִי, עַל טוּב לִבֶּךָ,

עַתָּה לִמְקוֹמִי אָשׁוּבָה אֵלֵכָה! ”

לֹא! – עָנָה הָאִישׁ, וַיַּחֲזֵק רִסְנֵהוּ –

פֹּה תֵשֵׁב עִמָּדִי כִּי אִוִּיתִיךָ,

עַתָּה יָדַעְתִּי בַּמָּה לִבְלוֹם פִּיךָ,

וּכְבָר אֻרְוָה בָּנִיתִי,

גַּם אֵבוּס לָךְ קָנִיתִי. –

מִנִּי אָז בָּא הַסּוּס תַּחַת הַשָּׁבֶט

וַיְהִי לָאָדָם לִצְמִיתוּת לָעָבֶד.

לְסוּסִי בִּמְשָׁלִי, הֻרְקְנוֹס, דִּמִּיתִיךָ

בְּיוֹם הִלָּחֶמְךָ בַּאֲרִיסְטוֹבְלוֹס אָחִיךָ

וּלְעֶזְרָה קָרָאתָ אֶת הָרוֹמָאִים –

מִן הַיּוֹם הַהוּא יָרַדְנוּ פְּלָאִים.

בְּכֶפֶל רִסְנָם בָּאנוּ

וּמֵעַבְדוּת לֹא יָצָאנוּ.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

"יהודיה פתיה"

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

יהודיה פתיה… האמנם פתיה היא כל כך באמת? – מתחמץ לבה לפעמים – האמנם איננה מבינה כל דבר כהוגן? לא, לא! היא מבינה דברים רבים, אף כי מוחה איננו תופס לפעמים את כל האפנים ברגע הראשון, ורק במשך זמן ידוע הם מתבררים ומתלַבנים לה מעט מעט… בכל אפן הן מקרים מצויים הם, כי משפטה המתון מתאַמת בפעל יותר ממשפטים אחרים; ברוב המקרים משפטה נשאר כמוס אתה, כי איננה מוצאה און בנפשה להשמיעו, אך סוף המעשה מוכיח, כי אמנם צדקה היא… כן הוא הדבר, ובכל זאת בעיני אישה אך יהודיה פתיה היא, אשר טענותיה אינן ראויות גם לשים אליהן לב ולפלסן, אולי צדקו!

האם רק אישה לבדו נוהג כן? הלא רב הגברים מתיחסים אל הנשים באפן זה – האמנם כלם טועים? מי יודע, אולי באמת אין הגברים יכלים לסמך יותר מדאי על דעת הנשים? ובאמת, במה נחשבה האשה הפשוטה והבלתי-מלומדה לעמת האיש, אשר התירה מחכימתו ומאירה את שכלו? הנה “הספרים הקדושים” מחֻכמים בודאי ממנו, האנשים הפשוטים, והם הלא נותנים יתרון לאיש על האשה. הנה “רבותינו הקדושים” קבעו גם ברכה מיוחדה לאיש: “שלא עשני אשה”, ואם הם מחיבים את האיש תודה לה' על שלא עשהו אשה, הלא נכון הדבר כנכון היום…

כן הדבר, על אישה אין לה זכות להתרעם, כי גבר הוא, אך על בתה?… בתה אמנם איננה משמיעה את הכנוי הזה מפורש, אך פעם בפעם, מדי הער אמה אותה על דבר שלא כרצונה, עיינה וחזות פניה מביעות ברור: יהודיה פתיה… בתה אמנם נאורה, קוראה בספרים ובאה בחברת אריסטוקרטים, אף גם אביה איננו מכנהּ בשם “יהודיה פתיה”; אולם גם היא הן היתה לפנים בנעוריה כבתה עתה, גם היא נחשבה לעמת אמה כנאורה וגם אליה לא התיחס אביה בבוז, ובכל זאת… מי אפוא יערב את בתה, כי לא תזכה גם היא לכנוי כזה בבית אישה?!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.