מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָאַיָּלָה, הָעוֹרֵב, הָעַכְבָּר וְהַצָּב

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אַיָלָה, עוֹרֵב, עַכְבָּר וָצָב חֻבָּרוּ

לָשֶׁבֶת אַרְבַּעְתָּם יַחַד בֵּית חֶבֶר.

וּבִנְוֹת מִבְטָחִים נִסְתָּרוּ

לִבְלִי תִרְאֵם עֵין גָּבֶר.

אַךְ מַה-זֶּה יֵעָלֵם מֵעֵין הָאָדָם?

אִם בַּסֶּלַע בַּמִּדְבָּר תָּשִׂים מִשְׁכָּנֶךָ

וּבְקַרְקַע הַיָּם וּבֵין כּוֹכָבִים קִנֶּךָ,

בַּכֹּל יָבֹאוּ, בַּכֹּל תִּמְצָאֲךָ יָדָם.

וּבְצֵאת הָאַיָּלָה בַּשָּׂדֶה לָשׂוּחַ,

הִתְעַנֵּג כִּמְעַט עַל נֹעַם הָרוּחַ,

פִּתְאֹם אִישׁ לִקְרָאתָהּ; וַתְּנַס לִבְרוֹח

וּבִמְנוּסָתָה בָּרֶשֶׁת נִלְכָּדָה.

בֵּין כֹּה וָכֹה יָשְׁבוּ בָּיְתָה רֵעֶיהָ

סָבִיב לַשֻּׁלְחָן וַיְחַכּוּ אֵלֶיהָ.

"מַדּוּעַ זֶה הָאַיָּלָה נִפְקָדָה?

– שָׁאַל הָעַכְבָּר בִּרְגָזָה וּבְלִי מָנוֹחַ –

הֵן מִדֵּי פֹה בֶּטַח נֵשֵׁב שְׁלָשְׁתֵּנוּ

אוּלַי קָרָא אָסוֹן אֶת חֲבֶרְתֵּנוּ".

"הָהּ מִי יִתֶּן-לִי כָּעוֹרֵב כְּנָפָיִם

– אָמַר הַצָּב – כִּי אָז בִּיעָף עַפְתִּי

וּבְכָל פַּאֲתֵי הַשָּׂדֶה חָלַפְתִּי

לִמְצוֹא רְעוּתֵנוּ קַלַּת הָרַגְלָיִם".

הָעוֹרֵב שָׁמַע וַיָּעָף כָּרֶגַע

וַיַּרְא מִנֶּגֶד מַרְאֵה הָעַצָּבֶת:

הָאַיָּלָה הָאֻמְלָלָה בַּפָּח שׁוֹכָבֶת.

חִישׁ שָׁב וַיְבַשֵּׂר לַחֲבֵרָיו הַפָּגַע,

וַיֵחָלְצוּ חֻשִׁים וַיָקֻמוּ יַחַד

אַמִּיצֵי לֵב כַּגִּבּוֹרִים אֵין פַּחַד

לָשׂוּם נַפְשָׁם בַּכָּף וּלְהַצִּילֶהָ.

הָעוֹרֵב, הָעַכְבָּר יָחִישׁוּ שְׁנֵימוֹ,

הַצָּב מִתְנַהֵל בִּכְבֵדֻת אַחֲרֵימוֹ,

כִּי מִלְּבַד כִּי קָצְרוּ לִמְאֹד רַגְלֵיהוּ

עוֹד יִשָּׂא תָּמִיד בֵּיתוֹ עַל כִּתְפֵהוּ.

וּבְרֶגַע הִרְחִיק הַצַּיָּד מֵעָלֶיהָ

וַיְמַהֵר הָעַכְבָּר אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת,

וַיְנַתֵּק וַיְקוֹסֵס מוֹסְרוֹת הָרֶשֶׁת

וַיִּתֵּן לשְּׁבֻיָה דְּרוֹר וּפְקַח-קוֹחַ,

וּבְשׁוּב הַצַּיָּד וַיִּתְמַהּ וַיֹּאמֶר:

“מִי לָקַח שִׁבְיִי וַיְמַלֵּט מַלְקוֹחַ?”

אָז יָבֹא הָעַכְבָּר בִּנְקִיק עָפָר וָחֹמֶר,

אַיֶּלֶת אֲהָבִים

בָּאָה בֶּעָבִים,

הָעוֹרֵב עָף וַיִּתְיַצֵּב עַל רֹאשׁ תֹּמֶר,

אַךְ הַצָּב הִמָּלֵט לֹא עָצַר כֹּחַ

וַיִּרְאֵהוּ הַצַּיָּד וּלְקָחוֹ לָקֹחַ:

"אַתָּה תִּהְיֶה לִי חֵלֶף אֲבֵדָתִי

נַחַת שֻלְחָנִי, מִשְׁמַן אֲרוּחָתִי!"

אָמַר וּבַיַּלְקוּט שָׂמָהוּ.

אַךְ הָעוֹרֵב מֵעָל רָאָהוּ

וַיְבַשֵּׂר לָאַיָּלָה, אָז יָצָאָה

חִישׁ מִתּוֹךְ הַמַּחֲבֵא שָׁם הִתְחַבָּאָה,

וַתַּעַשׂ גַּם הִיא בִּרְמִיָּה וּבְדַעַת

ותֵּרָא לַצַּיָּד וּכְמוֹ צוֹלַעַת

הַרְחֵק מִנֶּגֶד עַל אַרְבַּע רַגְלֶיהָ.

וְהוּא מִהֵר וַיַּשְׁלֵךְ מֵעָלֵיהוּ

יַלְקוּטוֹ וּבִגְדוֹ וּשְׁאָר נִטְלֵהוּ,

בַּעֲבוּר יֵקַל לוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ.

אַךְ הִיא שָׁבָה חִישׁ וַתִּסָּתֶר

בֶּעָבִים בַּכֵּפִים בֵּין הָרֵי בָתֶר,

וּבֵין כֹּה בָּא הָעַכְבָּר בַּעַל הַשִּׁנָּיִם

וַיְנַתֵּק אֶת חוּטוֹ

מֵעַל פִּי יַלְקוּטוֹ,

וַיְפַתַּח חַרְצֻבּוֹת הַצָּב פַּתֵּחַ,

וַיִּשְׁאַר הַצַּיָּד מִבְּלִי מַרְזֵחַ

וּבְלִי אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם.

מִמָּשָׁל קַדְמוֹן מֵעֵבֶר לִנְהַר חִדֶּקֶל

הַמָּשָׁל הַזֶּה הִגִּיעַ אֵלֵינוּ;

וּדְבָרָיו יָקְרוּ מֵרִבֹּאוֹת שֶׁקֶל,

כִּי מִבַּהֲמוֹת שָׂדַי אֵלֶּה יַלְפֵנוּ,

כִּי טוֹב לָאָדָם מִכָּל הוֹן וָנַחַת

בִּהְיוֹתוֹ עִם אֶחָיו לַאֲגֻדָּה אַחַת.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

החיים

מאת שמריהו לוין (מאמרים ומסות)


נפלאים החיים!

נפלאים החיים לא בשעה שהם מפכים כסדרם ומתנהלים לאטם משעה לשעה ומיום ליום, ובני האדם מתנהלים גם הם בעצלתים, אינם עצבים ואינם שמחים, אינם מתרגשים ואינם מזדעזעים, אינם מתיאשים ואינם מקוים, אינם חמים ואינם קרירים, ויוצאים לפעלם ולעבודתם במתינות ופוסעים פסיעות מדודות, כאלו הכל מדוד, הכל שקול, הכל צפוי מראש, והיה היום דומה לאתמול, והיה המחר דומה להיום, ונערמו הימים והיו לשנים, ונערמו השנים והיו לדורות ולתקופות, וילכו הדורות ויבואו הדורות, והמכונה, שאנו קוראים לה חיים, תעמוד על מכונה כבמסמרות נטועה, ושבו הגלגלים ויתנועעו כמו שהתנועעו עד כה, בתמידות, על פי חוקים ידועים של המכניקה המתה…


נפלאים החיים בשעה שהם שוטפים בעוז והולכים ומתגברים משעה לשעה ומיום ליום, ובני האדם גם הם מתרוממים מעל לקו הבינוניות. רוחם מתעלה ומתנשא, והם הולכים בגדולות ובנצורות, אינם רוצים לקבל את העתיד כמו שהוא מוכן ומזומן לפניהם על פי החוקים הקבועים, הם רוצים להשתתף בהכנת העתיד, לטבוע עליו את חותם שאיפותיהם; אינם רוצים להיות משועבדים לאיזה חוק עור, תמידי והכרחי, רוצים הם לברוא את החוקים, רוצים הם למשול ולא להכנע, ופוסעים הם פסיעות גסות ויוצאים לעבודתם בבטחה וגבורה ואינם משגיחים בחוקים החנוטים של המכניקה, שנבראו אך בעד גלמים מתים, שאין להם לא רגש ולא מחשבה, לא רצון ולא שאיפות. נפלאים החיים בשעה שמתגברים הרגש והרצון, ובני האדם יוצאים לכבוש לפניהם עולמות חדשים ומגיחים אל נשמתם בין-שעה אחת חיי דור שלם: שנה ליום ותקופה לשנה…


נוראים החיים!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.