מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַפְּרֻדוֹת

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל דָּשׁ אִכָּר עֹמֶר

וַיִּזֶר בַּמִּזְרֶה וַיִּצְבֹּר בָּר חֹמֶר

וּבִקְצֵה הַגֹּרֶן אוֹתוֹ הִנִּיחַ;

פִּתְאֹם קָם שָׁאוֹן בֵּין הַפְּרֻדוֹת

הַגַּלְמוּדוֹת

וַיְהִי בֵּינֵיהֶן שִׂיג וָשִׂיחַ.

כִּי מִדֵּי צֵאתָן מִן הָרַחַת

רַבּוֹת מֵהֶן אִשָּׁה אֲחֹתָהּ הִכִּירוּ

אֲשֶׁר גָּדְלוּ תּוֹךְ רֹאשׁ שִׁבֹּלֶת אַחַת;

וּבְכֵן אַהֲבָתָן הַיְשָׁנָה הֵעִירוּ,

וּבְכֵן אִשָּׁה לַאֲחֹתָהּ חִבֵּקוּ,

נִשֵּׁקוּ.

“הֲשָׁלוֹם? שָׁלוֹם!” זֹאת לָזֹאת קָרָאוּ,

וּבְכֵן אִשָּׁה לִרְעוּתָהּ סַפֵּר הוֹאִילוּ

אֵת כָּל הַתְּלָאוֹת שֶׁאוֹתָן מָצָאוּ

מֵעֵת תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם עָבֵשׁוּ

וּלְשַׁד רִקְבוֹנָם בַּקָּנִים גֵּרֵשׁוּ

וּמַזְמְרוֹת הַקֹּצְרִים הַשִּׁבֳּלִים הִפִּילוּ,

עֲדֵי בַּצְּבָתִים הָעֲרֵמָה הוּבָאוּ.

הוֹי! מֵעֵת לִפְנֵי הַחֶרְמֵשׁ נָפָלוּ

– קָרְאוּ כֻלָּן – צָרוֹת רַבּוֹת סָבָלְנוּ!

קֹר, דֶּלֶף טוֹרֵד, חֹם שֶׁמֶשׁ בֹּעֶרֶת,

יַד הוֹיָה, שֵׁן רֹעָה, רֶגֶל עֹבֶרֶת,

אַחֲרֵי כֵן בַּחֲריצֵי בַרְזֶל שָׂמוּנוּ

גַּם אוֹפַן עֲגָלָה עָלֵינוּ גָּלָלוּ,

אָז פִּיּוֹת הַמֹּרַג הַמְּלִילוֹת מָלָלוּ,

אָז אֶל רוַּח בַּמִּזְרָה הִרְכִּיבוּנוּ

וַיְסָעֲרוּ וַיְזָרוּנוּ אֶל כָּל רוּחַ –

עֲדֵי פֹה מַקוֹם מָצָאנוּ לָנוּחַ

אַחֲרֵי הַנְּדוּדִים דַּיֵּנוּ שָׂבָעְנוּ.

אֲבָל אַחְיוֹתַי, קָרְאָה מִתּוֹכָן אַחַת,

הֵן עוֹד נַפְשֵׁנוּ אֵינֶנָּה בּוֹטַחַת

כִּי עוֹד יוֹם חשֶׁךְ נָכוֹן אֶל כֻּלָּנוּ,

יוֹם רָע וָמָר, יוֹם הָאַחֲרוֹן בַּחַיִּים,

יוֹם בּוֹ נֵרֵד אַבְנֵי כִיס הָרֵחַיִם

וּמֶה כָּל זֹאת? – עָנוּ כֻּלָּהְנָה יַחַד –

לָשִׁיב הֲלִיכוֹת עוֹלָם כֹּחַ לא נַעְצֹרָה

הֵן טוֹב לָנוּ כִּי לַאֲחָדִים הִנֵּנוּ

בַּעֲבוּר אִשָּׁה אֲחֹתָהּ נִתְמֹךְ נַעְזֹרָה,

לַעֲמוֹד כַּגִּבּוֹרִים מִבְּלִי מֹרֶךְ וָפַחַד

עֵת תַּגִּישׁ וְתַקְדִּים הָרָעָה בַּעֲדֵנוּ

וּבְכֵן חִבֵּקָה הַפְּרֻדָה לַפְּרֻדָה

וַתִּתְאַחַדְנָה אַף הָיוּ לַאֲגֻדָּה

וּמְשֻׁלָּבוֹת יַחַד שָׁקְטוּ נִרְגָּעוּ,

לֹא יָדְעוּ חִיל, קוֹל נוֹגֵשׂ לֹא שָׁמָעוּ,

גַּם עֵת הוּסַב עֲלֵיהֶן אוֹפַן הָרֵחַיִם

וַיַּפְרֵד הַפְּרֻדוֹת עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם

בִּזְרֹעוֹת רֵעַ ובְחִבֻּק יַד אֹהָבֶת

יֵקַל לָנוּ כָּל נֵטֶל, תָּפוּג עַצָּבֶת!!

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

בילי בוד, איש ראש-התורן הקדמי

מאת הרמן מלוויל / אברהם רגלסון (פרוזה)

ומה עלתה לו בשנת המרידה הגדולה

מבוא

השנה 1797, שנת הסיפור הזה, נמנית על תקופה אשר, כפי הרגשתו של כל הוגה בזמן הזה, כללה בה משבר לעולם הנוצרי, ששום תקופה אחרת בתולדות-האדם הכתובות לא תשוֶה לה להריון עתידות סתומים. הכלל הראשון שהונח על ידי רוח-הדור פירושו היה: תיקון העוולות המוֹרשתיוֹת של העולם הישן. בצרפת בוּצע תיקון זה באיזו מידה על ידי שפיכת דמים. אך מה קרה אז? מיד נעשתה המהפכה עצמה פועלת-אוון, ולחצה כבד מזה של המלכים. בימי נפּוֹליוֹן שֹמה על הכסא מלכים זה מקרוב צצו, ופתחה באותה מצוקה ממושכת של מלחמה מתמדת אשר עוית אחרונה שלה היתה ואטרלוֹ. באותן השנים לא היה חכם שבחכמים יכול לסכות מראש כי התוצאה לכל זה תהיה מה שבעיני הוגים אחדים נתבחנה מני אז כהוֹוָה – התקדמות פוליטית לאירופאים לאורך כל החזית.

והנה, כמו שנרמז במקום אחר, היה זה גץ שניתז מן הרוח המהפכנית אשר בספּיטהֶד נסך באנשי אנית-מלחמה אומץ לקום נגד עיווּתי-יושר ממשיים, עתיקי-ימים, ואחרי-כן, בנוֹר, לתבוע תביעות מוגזמות ותוקפניות ­– שהתנגדות מצליחה להן קוּימה רק כשנתלו המנהיגים כמחזה-אזהרה לצי העוגן. אף-על-פי-כן, על דרך מקבילה למהפכה בכלל, נתנה זו המרידה הגדולה – אם כי בשעתה, כמובן, נחשבה מפלצת בעיני אנשים אנגליים – דחיפה טמירה וראשונה לשיפורים מאד-מאד חשובים בצי הבריטי.

בילי בוד, איש ראש-התורן הקדמי

ומה עלתה לו בשנת המרידה הגדולה

פרק ראשון

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.