מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חלפי ושלונסקי (טיוטה)

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

“תמצאי לי אשה” – כך חלפי אברהם.

“אני מכין לי אצלך נקרולוג” – כך שלונסקי אברהם.

אברהם שלונסקי ואברהם חלפי שני משוררים חברים, שניהם ידידי. לא בני דורי. בני הדור שקדם לנו. האחד מצייר מלים בחלל בתנועת יד עם אצבעות מזדקרות מחפשות את הקצב, את הצליל הנעלם, והשני מצייר מלים ברוח, מחפש בתנועת מחול תעלומת אלוהות סמויה. חלפי איננו מתלוצץ על המוות וירא אותו בפחדי ילד מיותם, אף כי היה ליצן גדול ויעיד על כך “המלך ליר”. היתה לי הזכות הגדולה אצלם בצורת תורה שבעל פה, לאחר למודים אקדמיים בספרות ובעיקר בשקספיר, לימודי שנים אינטנסיביות במה שקרוי משום מה “למוד גבוה בחו”ל", בשעה שתעלומות השירה וגנזיה היו בידי אצבעותיו המגששות של שלונסקי החש את השפה, מקצביה וזמרתה, בידיו המביעות וברגלי המחול הגמישות והחגות של חלפי. בלמדנותם הטבעית, הבונה תוך כדי תחושה ולא על ידי כללי הספרות הנוקשים, האקדמיים, ועל ידי ספונטניות המגלה בעצמתו של רגע, את הקסם האמיתי והכן של רעיון מחותל במלה היאה רק לו.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

תרבות ישראל בגולה ובמולדת

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

(שיחה עם בא-כח “כתובים” בשובו מאמריקה, אלול תרפ"ו)

– אמנם כל סופר, ויהא זה משורר, מספר, או בעל מדע, הוא בחינת איש מתוך העם. כל אחד מהם יש לו עולם פנימי שעליו להעבירו לזולתו ע“י צנורות וכלים שונים. כל הדרכים המובילים למטרה זו כשרות הן, אם יש בהן משום העלאת ההמון אל הסופר ולא ירידת הסופר אל ההמון. עלינו לחפש ולסלול שבילים חדשים. מותר לפעמים להשתמש גם בהתחכמויות וגם בערמומיות אם נדע לשמור רק על העיקר, שלא תפגע המטרה, שלא נגרום לקליטה רעה, משובשת. אף על הסופרים נאמר: “אלה בני-אדם הערומים כנחשים ומשימים את עצמם כבהמה”. עם התקדמות מפעל תחיתנו בא”י, עם התבססותנו פה בהתהוות חיים חדשים, מתיצבת לפנינו פרובלימה חדשה. עד היום היתה תרבות ישראל חטיבה אחת, בעלת צבע אחד, עתה היא הולכת ומתפלגת לשתי חזיות. יש הבדל גם מהותי וגם חיצוני בין תרבות ישראל בגולה ותרבות ישראל במולדת. בגולה, אם נרצה ואם נמאן, היתה ותהיה עוד תרבותנו תוספת יהודית לתרבות האזרחית – זהו פגם, אבל פגם הכרחי וטבעי. הן הפגם הזה, הוא הוא הבורא את רעיון תחית המולדת והצורך בה כאן, בארץ. – “תרבות” סתם, בלי תחומים וגבולות. פה אין הבדל בין יהודי ואנושי, פה הם שנים שהם אחד. בגלות יש שאיפה לשלמות ופה נסיון להגשמת השלמות עצמה. תרבות הגלות, כיהדות האדוקה לפנים, צריכה לכוון את לבה שלש פעמים ביום כלפי ירושלים. פה אנו עומדים כולנו בתוך “ירושלים”, ואפילו בלי “כונה”. אילו היתה השלמות אפשרית ב“גלות” לא היה אולי צורך ב“ירושלים”.

הבדל עיקרי זה גורר בהכרח גם שנוי בצורת העבודה התרבותית בארץ ומחוצה לה וגם בעצם תכנה. כן. בחוץ-לארץ יש להשתמש אפילו באמצעים הפסולים לגבי א“י; כגון בלשונות אחרות המדוברות בין אחינו וכדומה. ואולם נקודת המטרה והשאיפה של עבודה זו בחו”ל צריכה להיות בעיקר – ארץ-ישראל. כלומר השאיפה לשלמות גמורה. א“י צריכה להשפיע על עבודת התרבות בחו”ל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.