מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שרה לוי תנאי

מאת: שושנה שרירא

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

לא ראה אור

סוגה:

שפת מקור: עברית

את שרה לוי תנאי פגשתי בבית דניאל בזכרון יעקב. היא ירדה מחדרה אל החורשה היא חורשת הארנים הנשקפת לעבר צפון ובידה כרך של מאסף הסופרים האחרון באותה עת. כשהוצגנו זו בפני זו על ידי מי מבין האורחים אמרה:

“מענין. הנה מאסף הסופרים בידי ובמקרה קראתי זה עתה את ספורך שנדפס שם”.

שתינו צחקנו לסמיכות פרשיות משונה זו, מקריות נפוצה בחיים אלא שבאמנות היתה נראית מלאכותית למדי.

שרה לוי תנאי באה אז ל“בית דניאל” עם להקת ענבל לנוח שם לתקופת הבראה קצרה. להמצא עם להקה זו בצוותא שבוע ימים ויותר עם מנהלתו, במאיתו והרוח החיה בו שרה לוי תנאי היתה בבחינת זכות מיוחדת. כי מדי יום ביומו הופיעו לפנינו, שרו ורקדו וכל אותו שבוע חיינו בעולם תימני מופלא זה. באשר ראינום לא על במה אלא בינינו ויכולנו לעקוב אחר כל תנועותיהם, סלסולי קולם וחינם מדי שעה בשעה ומדי יום ביומו.

אז עוד היתה ביניהם הרקדנית המחוננה והדמות הדקה רבת החן והנוי מרגלית עובד לפני שנישאה וירדה לארה"ב. היא בקטנותה, דקותה ומבנה גיווה העדין והמחוטב שבתה לב כל רואיה. אף שהיתה הפרימה בלרינה של הלהקה וכולה נצבת על דמותה הקטנה וקוסמת לא התנשאה והיתה כאחת מהם. וזאת בזכותה של שרה לוי תנאי שנהגה בכולם בשווה ובלא לבכר את האחת על האחרים.

מדי ערב בערבו לאחר פת ערבית היתה הלהקה מופיעה בפנינו. אם משום שלא רצו להגמל לשבוע ימים מהרגלי תנועה ושיר ואם משום ששמחו לשיר ולרקוד אף בפני באי בית ההבראה ועובדיו.

לעתות בוקר כשחברי הלהקה ירדו לימה של דור להתרחץ שם היתה שרה לוי תנאי מתבודדת בחדרה או יורדת עם ספר לחורשה לקרוא בו. על זיקתה לספרות ולספרות מקור בעיקר לא ידעתי לפני שפגשתיה. שמורגלים אנו שאין מרבים בקריאה בקהלינו אלא סופרים קוראים זה את זה ותו לא.

ולכן כה הופתעתי כשהיתה עמי באותו שבוע והיתה אומרת מה מחשבתה ומה דעתה על דבר מן הדברים שקראה. אף שאמרה שקראה סיפור שלי לא שאלתיה לדעתה שאין אני נוהגת כך אלא אם רוצה הקורא לומר דבר אומר. לא לפי בקשתי ולא לפי שאלתי.

כיוון שהיא ראתה שאני נבוכה מענין זה שמספרת לי שקוראה דווקא אותי שאלה רק אחת:

“זה מעשה שהיה?”

“לא”. השיבותי. אף שידעתי שלא היטבתי להשיב. שסיפור לעולם אינו מעשה שהיה ולעולם אינו מעשה שלא היה ובעיקר שלא יהיה. שאין לו ענין למציאות של ממש ולא למציאות של לא ממש. כשהכל משמש כאן בערבוביה גדולה של לא מכאן.

השיבותי באי רצון תשובה של השתמטות. והיא הבחינה בכך. כיוון שראתה במבוכתי שמעדיפה אני שלא לשוחח על ענין זה שלי ולא בעצמי ובאשר אני כותבת, עברה לשיחה על סופרים בכלל ועל ספרות. והורגש בה איזה חיפוש ואיזה גישוש אחר כל שנכתב ונאמר בכתב. שחיפשה לה אחיזה באיזו מציאות של אחרים ושל אף על פי כן מציאות של עצמה.

היום שאני יודעת שהיתה בבקשה מתמדת של חומר תיאטרלי, פולקלורי ומציאותי ישראלי לקוח ממקורות ואף על פי כן מתקבל על דעת צופה התיאטרון של עכשו, אני מבינה גישתה אז.

הוקסמתי מן הפשטות והכנות שבה היתה משוחחת בגילום המציאות של חיינו כאן בארץ על דרך הספרות.

“גם אני כותבת” אמרה לי בפשטות. “גם אני מחברת” המשיכה להסביר. אף כי היתה בבחינת מורה ומדריכה ללהקתה, במאית ומפעילה את כל הצעירים הנתונים לפקוחה ולהדרכתה נהגה עם עצמה פשטות ועניוות.

היא נשארה בזכרוני כאדם המחפש את האמת האמנותית חיפוש קדחתני למדי.

שושנה שרירא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של שושנה שרירא
רקע
שושנה שרירא

יצירותיה הנקראות ביותר של שושנה שרירא

  1. והיו הנעליים מאושרות (פרוזה)
  2. אהבה וגאוה (פרוזה)
  3. נתן אלתרמן (מאמרים ומסות)
  4. ש"י עגנון (מאמרים ומסות)
  5. אברהם לווינסון (מאמרים ומסות)

לכל יצירות שושנה שרירא בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות שושנה שרירא

יצירה בהפתעה
רקע

מעין תשובה לתשובה

מאת דוד בן־גוריון (מאמרים ומסות)

קוראי “האחדות” זוכרים אולי את “מכתבי הגלוי” למשרד הברית העולמית של פועלי-ציון. זה היה אחרי שהמשרד לא הראה במשך שנה שלימה כל סימני חיים, ופתאום החליט להתחיל בפעולה נמרצה נגד הנהגת פקידי יק“א בארגנטינה. אז שאלתי את “המשרד” אם באמת “אין לו צפקיד אחר אלא המלחמה נגד הנהגת יק”א בארגנטינה, ואם יש – מה עשה או מה ניסה לעל הפחות לעשות?” (“האחדות מס. 12–11 ש”ז). המשרד לא ענה על זה כלום, אך, כנראה, זכה שמלאכתו תיעשה על ידי אחרים, ובאחד מגליונות ה“אידישער קעמפפער” פירסם החבר כתריאל “תשובה לחבר בן-גוריון” (גליון 48 שנת 1910).

החבר כתריאל “אינו חבר במשרד וגם לא קיבל הצעה לתרץ את המשרד, אבל מכיון שהמשרד דן יחד אתו בשוה שלימה של ישיבות על שאלת ארגנטינה ועיבדו שניהם תכנית-עבודה בנוגע ליק”א, לכן מאמין הוא, החבר כ., שיש לו הזכות להגיד למבקרים: ,עד כאן,!".

כבודו של החבר כתריאל, בתור מגלה תעתועי יק“א בארגנטינה, במקומו מונח, אך בכל זאת אין אני מאמין, שאנו צריכים לרשיון מיוחד מאתו, בכדי לבקר או לחווֹת דיעה בתור חברי “הברית העולמית” גם בשאלה זו. אך העיקר פה לא שאלת ארגנטינה ואליבא דאמת אין גם החבר כ. עומד בעצם הדבר על השאלה הזאת, ואינו מברר את הקשר הישר שיש בינה ובין עבודת המשרד, או מוכיח את יתרוֹנה על פני העבודה בארץ-ישראל, שרק זאת היתה שאלתי, אלא רוצה הוא, כנראה מדבריו, ראשית – להורות לחברים בארץ-ישראל, המשוללים “טאקט-מפלגתי”, פרק בהילכות דרך-ארץ, ושנית – להסביר לאותם החברים, בעלי ה”השקפות מלפני המבול", את התורה הפועלי-ציונית על פי המלה האחרונה של המדע.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.