לַחֲצֵרוֹ שֶׁל אִישׁ עָשִׁיר
נִכְנַס חֲזִיר.
שָׁם הִתְגּוֹלֵל כְּכָל אַוַת־הַנֶּפֶשׁ
בַּסְּחִי, בַּזֶּבֶל וּבָרֶפֶשׁ,
עַל יַד אֻרְווֹת וּמִטְבָּחִים,
טָבַל טְבִילָה בְּמֵי־שׁוֹפְכִים,
וְאֶל עֶדְרוֹ, בַּבֹּץ עַד הָאָזְנַיִם,
חָזַר חֲזִיר־חֲזִירָתַיִם.
– "שָׁלוֹם, אָדוֹן ‘דָּבָר אַחֵר’ –
אָמַר לוֹ הָרוֹעֶה: סַפֶּר־נָא לִי, סַפֵּר,
מַה טּוֹב רָאִיתָ שָׁם? הֵן הַשְּׁמוּעָה אוֹמֶרֶת,
כִּי בְּבֵיתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר –
פְּנִינִים וָמֶשִׁי לְמַכְבִּיר
וְכָל דָּבָר בּוֹ כְּלִיל־תִּפְאֶרֶת!"
– “עוּרְבָא פָּרַח!” – עוֹנֶה לוֹ הַחֲזִיר:
"כָּל הַשְּׁמוּעוֹת – כָּזָב וָהֶבֶל:
אֵין שָׁם בִּלְתִּי אִם בֹּץ וָזֶבֶל.
אֶת זֹאת בֵּרַרְתִּי בְּתַכְלִית:
תָּקַעְתִּי אַף לְכָל שְׁלוּלִית
שֶׁבֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית".
חָלִילָה לִי מֵרְצוֹת בְּמִישֶׁהוּ לִפְגּוֹעַ
בְּרֶמֶז הַסִּפּוּר עַל הַ“דָּבָר אַחֵר”;
אַךְ אֵיזֶה שֵׁם אַחֵר יָאֶה לַמְבַקֵּר,
שֶׁמַּבָּטוֹ בַּכֹּל רוֹאֶה רַק צַד־הָרֹעַ?