– “בּוֹא, יְדִידִי, מַהֵר! אֵפוֹא אַתָּה, אֵפוֹא?” –

קָרָא בְּרֹב-שִׂמְחָה סוֹחֵר לִשֻׁתָּפוֹ –

"הַבֵּט – וּלְמַד לִסְחוֹר כָּמוֹנִי:

אָז לֹא תֵּדַע מַחְסוֹר וָעֹנִי!

זוֹכֵר אַתָּה, וַדַּאי, אוֹתוֹ אָרִיג-סְמַרְטוּט,

אֲשֶׁר מֵרֹב-הַבְּלַאי נִרְקַב כְּבָר בַּחֲנוּת

וְלֹא יִשְׁוֶה פְּרוּטָה בִּשְׁבִיל סוֹחֵר בַּר-סֶמֶּךְ;

וְּבְכֵן, כָּרֶגַע מְכַרְתִּיו

כְּבַד אַנְגְּלִי, מֻבְחָר לְטִיב!

הִנֵּה מֵאָה דִינָר: הָאֵל זִמֵּן לִי “לֶמֶךְ”.

– “כָּל זֶה יָפֶה מְאֹד” – הֵשִׁיב לוֹ הַשֻּׁתָּף –

"אַךְ יֵשׁ עוֹד לְבָרֵר מִי לֶמֶךְ, מִי פִּקֵּחַ:

רְאֵה לִפְנֵי שֶׁתִּשְּתַּבֵּחַ,

הֲרֵי הַכֶּסֶף מְזֻיָּף!"

לֹא רַק בִּתְחוּם חֲנוּת-הָאֶרֶג –

גַּם בְּרוּמָהּ שֶׁל הַחֵבְרָה,

תַּרְמִית-גּוֹמְלִין מְכֹעָרָה

אֵינָהּ יוֹרֶדֶת מִן הַפֶּרֶק;

וְהָעִנְיָן כֻּלּוֹ בָּזֶה רַק:

מִי הָרַמַּאי שֶׁיַּעֲרִים

עַל הַנּוֹכְלִים הָאֲחֵרִים.