מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עִדּוֹ

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

… כְּתוּבִים בְּמִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ

(דבה"י ב' י’ד, כ’ב )


א

הֵיכָן, הֵיכָן הוּא הַמִּדְרָשׁ?

וְלוּ פָּסוּק, בְּדַל מְגִלָּה!

מֵעֵדֶן הַתַּנַ"ךְ גֹּרַשׁ

וּלְצִחְיוֹן-מִדְבָר הָגְלָה.


לֹא גַל, לֹא יַד פֹּה לַנָּבִיא.

לֹא הֵד יִתְגַּל בּוֹ יִעוּדוֹ – –

הֱיֵה-נָא מִדְבָּרוֹ נָאוֶה,

נְוֵה-מִדְבָּר, בְּנִי עִדּוֹ!


ב

עִדּוֹ, עִדּוֹ.

לַיַּעַר – הֵד.

לַגֶּזַע – עֵד.

לָאָב – יַלְדּוֹ.


עִדּוֹ, עִדּוֹ.

לַשִּׁיר – הַגְּדִי.

לָאֵם – עֲדִי.

לָעַד – עִדּוֹ.


ג

אוּדְעִיד – זֶה רַק צְלִיל,

וְהוּא צְלִילַיִם,

אוּדְעִיד – מִין חָלִיל,

וּבוֹ חֲלִילַיִם:

אוּדְ – עִיד!


אוּדְעִיד הִיא חִידָה,

חִידָה הִיא עִידְאוּד.

מִי יִפְתֹר? מִי יֵדַע!

אָשׁוּב וְאָחוּד:

אוּדְעִיד

וְעִיְדאוּד!


תש"י

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

קוהלת ושיר השירים

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

(עוד מעט פילוסופיא של סכות)

כשאדם נער אומר דברי-זמר;

הזקין – אומר הבל-הבלים.

“בקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת מפני כי דבריו סותרים זה את זה”…

ופחד יעלה על לבבי למקרא הדברים האלה. הנקל להגיד: לגנוז את ספר קהלת!

ואנכי גם לא אוכל לתאר לי עכשיו את ערך האבדה הגדולה ההיא לוּ באמת גנזוהו.

והכל תלוי במזל, אפילו ספר-תורה שבהיכל. קהלת “ושיר השירים” מפי רועה אחד יצאו, שניהם הגות רוחו של מחבר אחד, וכמה שונה גורלם! שיר-השירים – קודש קדשים, וכל העולם כולו אינו כדאי כיום שנתן בו השיר הזה. ואת קהלת בקשו לגנוז, מפני כי דבריו סותרים זה את זה.

על שיר-השירים לא נאמרו דברים כאלה, את שיר-השירים מעודם לא חפצו לגנוז; וגם “התמימים” האלה שלא נהנו מן העולם אפילו באצבעם הקטנה ולא הסתכלו בצורת אשה מימיהם, גם הם התרגשו והתפעלו משיר הזה, בלי-משים הרגישו את הניצוץ, את המאור, את האש שבו; כי האדם, אפילו הנזיר, הפרוש, הקדוש המתבודד, המשבר תמיד את יצרו ומשעבדו לעבודת-הבורא, – גם הוא לעולם, לעולם בסתרי לבבו ישאר אדם… גם התמימים האלה התפעלו והתרגשו משיר הזה, ולא מצאו כל סתירות בדבריו, כי “שיר-השירים” אין דבריו סותרים זה את זה. הוא כלו כמו קורץ מחמר אחד, כלו מקשה מחתיכת זהב אחת; כל חלקיו, כל פסוקיו מתאימים איש לאחיו, והם המשך ישר: השני להראשון, השלישי להשני וכן הלאה, מן ההתחלה הראשונה “ישקני מנשיקות פיהו” עד “הרי בשמים”. העיקר כי ההנחה הראשונה היתה אמתית – “כי טובים דודיך מיין”, ואחרי כן השתלשלות טבעית, הגיונית מפרק לפרק, “משכני אחריך”, “על משכבי בלילות בקשתיך” עד גמירא.

ותמיד ככה. “בשיר-השירים” אין סתירות ואין נגודים. מ“שולמית” הרועָה בשדמות יהודה עד “לֶנכן התופרת” באחת מערי אשכנז, ומן “הדוד הרועה בשושנים” עד ש. צ’רניחובסקי… לכלם שפה אחת דברים אחדים: “מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים”! לכלם התחלה אחת: ישקני מנשיקות פיהו, כי טובים דדיך… המשך אחד – משכני אחריך, שמני כחותם על לבך… וסוף אחד – כי עזה כמות אהבה ומים רבים לא יכבו אותה…

כמו שתראו, לאו כל-כך עמוק, אבל טוב.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.