מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שָׁחוֹר וּבְהִירַת-שֵׂעָר

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

שָׁחוֹר וּבְהִירַת-שֵׂעָר. הַשָּׁחוֹר לְבַדּוֹ. רַק כֻּתֹּנֶת מַבְהֶקֶת בַּלֹּבֶן.

“כִּבְנֵי כוּשִׁיִּים אַתֶּם לִי”.

הִמְנוֹן שֶׁל חֵרוּת בְּלִבּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

וְאוּלַי הֵם-הֵם לִבּוֹ – –

הַשִּׁנַּיִם הַמְפֻרְסָמוֹת בִּצְחוֹרָן, נֶחְשָׂפוֹת כְּאֶל טֶרֶף, אֶל שְׁלַל הֶעָתִיד.

יֵשׁ מִיָּפְיָהּ שֶׁל רֵאשִׁית בַּהִלּוּךְ, בַּמֶּבָּט, בַּסַּנְטֵר הֶחָצוּב, בַּזָּקָן הַלּוֹמוּמְבִּי.

בְּנוֹת צָרְפַת,

לֹא בִּכְדִי עָמְדוּ אֲבוֹתֵיכֶן עַל הַמִּתְרָסִים,

כִּי תּוּכְלוּ לָכֶן קַחַת, כִּלְבַבְכֶן, אֶחָד מִקּוֹנְגוֹ, מִמַּאלִי, מִקַּו-הַמַּשְׁוֶה

וְאֵלָיו תִּתְלַוּוּ בְּיִפְעָה, בְּעִדּוּנֵי-הִתְעוֹרְרוּת, בְּהִתְרַפְּקוּת מְפַנֶּקֶת.

אֶח, בְּנוֹת פָּרִיז, הַרְבֵּה בָּא לָכֶן מִן הָעִיר,

וְהַרְבֵּה בָּא לָהּ לָעִיר מִיֶּדְכֶן.


משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

אחר חצות

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

מִזְּמַן עָבַר חֲצוֹת הַלֵּיל;

מִישֶהוּ דּוֹפֵק בַּדֶּלֶת

בְּאֶצְבָּעוֹ קַלּיל בָּהּ יַךְ…

מִי דּוֹפֵק קַלּוֹת כָּל-כָּךְ?

מִי לִי לְעֵת כָּזֹאת שׁוֹאֵל?

מֵעַל עֵינַי שֵׁנָה גוֹלֵל?

אָזְנִי אֵינָהּ שׁוֹמַעַת,

אוּלָם הַלֵּב, תָּמִיד הוּא עֵר..

הוֹ, מִי הוּא זֶה הַמְעוֹרֵר

וְאֶצְבָּעוֹ נוֹגַעַת לֹא-נוֹגַעַת?..

וברכּוּת נלבבת כל כך…

אין זה גבר, נגיעה קלילה זו אינה מאצבעותיו של גבר.

ולא דפיקתה הקדחתנית של אשה היא, הבאה בצל-הלילה, נישׂאה בכוח החשק והחטא…

אֵם דופקת כך, אחות.

אך אחותי שומרת את ערשׂ-חליה, ואמי שלי רחוקה, מה רחוקה…

ואני שואל, בלא מבטא-שׂפתים שואל אני:

– מי דופק?

ויודע אני, כי זו הדופקת ולבי שומע, תשמע גם ותאזין לקול לבבי בלא צליל- שׂפתים.

והיא שמעה, גם ענתה לי:

– אני!

רחל? שולמית? שׂרה בת-טובים? מי מן הדמויות האהובות עלי?

אך שאוֹל אין אני שואל; וכבר תקפוני געגועים.

צמאון לראות אותה, רעב…

אני פותח ונותן לדמות להכּנס.

ורק עכשיו מעלה אני בדעתי, שלא העליתי עדיין אור, ואני מבקש לעשׂות כן.

בתנועת-יד קלה היא מונעת אותי מלעשׂות חפצי:

– אין אני ההוֹוה – אומרת היא – שתהא רואה אותי יפה יותר נוכח האור הזורח…

– אני הנני העבר- אומרת היא – שחזר אל עולם-הצללים שלו…

– ועם זה הנני גם העתיד, שעדיין לא התבקע מתוך עולם- הצללים… די לי בקרן-האור החיורת, המסתננת מבעד לסדק שבין הוילאות.

האם עדיין עיני עצומות, שאין אני רואה ורק קולה אני שומע?

והיא לוחשת:

– עיפה אנוכי… מן הדרך הרחוקה. הרשה לי לשבת, לנוח רגע…

– מן הדרך הרחוקה? – חוזר אני ושואל בחשאי.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.