מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יוּלִי

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֵיזֶה קַיִץ יָפֶה לָבַשׁ שִׂמְלָתֵךְ.

אֵיזֶה קַיִץ שָׁקוּף!

בְּיוֹם יוּלִי אֱלוּלִי, שֶׁרֹאשׁוֹ נִמְלָא סְתָו וְיָדָיו צוֹנְנוֹת –

אֵיזֶה קַיִץ לָבַשׁ צוּרַת גּוּף!


אֵיזֶה קַיִץ פַּזְרָן לָבַשׁ שִׂמְלָתֵךְ.

אֵיזֶה קַיִץ נָדִיב!

בְּיוֹם יוּלִי אֱלוּלִי, שֶׁרֹאשׁוֹ נִמְלָא סְתָו, כָּאָמוּר,

מִכָּל אֲבִיבַיִךְ קֵיצֵךְ זֶה עָדִיף!


כָּאן אַפְסִיק מִשִּׁירִי, מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ בְּוַדַּאי,

וְאוֹמֵר:

הָרֹאשׁ נִמְלָא סְתָו – וְיוּלִיֵּנוּ עוֹד חָי!

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)
  5. לא"י רופין (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

קַבָּלַת פְּנֵי הַמָוֶת

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

הן ידענו, שישנה מלחמה בעולם, ישנה כבר. אך היא רחוקה מאתנו. ופתאום – לקחו אותנו, תחבונו לתוך הרכבת –מארש!

לאן?

איש לא ידע.

כשני ימים הזענו כתרנגולים צפופים בלול. הרכבת עמדה בכל תחנה וחצי-תחנה, כאילו רוצים בזה להרגיל אותנו לאט-לאט לחיי סיגופים.

והסיגופים לא היו עדיים אפילו סיגופים. המצב החדש מלא ענין רב. בעצם הדבר הרי זה ענין נחמד; מתי נסענו ככה בחיינו? לשבת בלי-מקום, לאכול מאכלי-סחי, בידים ובשינים בלי סכין, בלי מזלג ואפילו בלי כף. ולישון זה על-גב זה ואחר-כך לקום ולאכול נבלות לתיאבון.

סוף כל סוף הגענו לכעין עיירה קטנה בגליציה העניה.

פה הכניסו אותנו אל מין ממגורת תבואה נודפת ריח תפוחי אדמה וסלק מרקיבים.

זהו הקסרקטין.

קולות היריות, שבאו אלינו ממרחק לא רחוק, רמזו לנו, שקרובים אנחנו אל החזית.

ובכן: זאת אומרת, המצב חמור, ולפיכך החישו אותנו הנה טירונים ופה אומרים ללמד אותנו בחטיפה את תורת האסטראטיגיה. סמוך למקום המעשה.

לפני רגעים אחדים פשטתי את בגדי האזרחיים ולבשתי מדים משל הוד-מלכותו. מדים הללו, כשהם תלויים עלי אינם מוסיפים לו לגדודו של הוד מלכותו על הודו. לפי מדתם הרגשתי, שקטנו של אותו איש שבשבילם נעשו, עבה ממתני שלי.וכשחברי לבשו גם הם את הבגדים הנחמדים, המצטיינים בזוהמתם וברבבי-דם שעליהם, וכולנו הבטנו זה בזה כמו בראי עקום שהוציא מתוך קרבנו צחוק-תליה, צחוק מפלצת לחברתה – כעין איזה רגש של גלגול-נשמות הצטער בקרבי מכף רגלי עד קדקדי. –

הסתכלתי בעצמי-המגוחך. –

החולצה שלי – מטלית של דם-קרוש היתה טלואה עליה לארכה, לימינה, מן הצואר ועד חצי הבטן.

דמו של מי הוא זה? –

אני עוצם את עיני ומחפש אותו. –

ופתאום – זמר;

הֲיִי שָׁלוֹם הוֹי מַחְמַדְתִּי

אֲנִי אֶשְׁבּוֹר אֶת קַנְקַנְתִּי

וּבְתַחְתִּית הַשְּׁאוֹל שָׁם

אֲטַיֵּל לִי לְבַדִּי –

לְבַדִי – לְבַדִי – לְבַדִי –


לא הספקתי להשטף בזרם הזמרה והנה פקודה מנסרת;

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.