מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּגַּן דְּלוּצָר

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּדֶּרֶךְ נִקְלַע לִי מַכָּר:

הַסַּפְסָל שֶׁבְּגַן הָאֲגַם דְּלוּצָר.

"אֵיךְ שַׂמְתָּ עַצְמְךָ לֹא-רוֹאֶה אוֹתוֹ בֹּקֶר – חִיֵּךְ –

וְאַתָּה, הַסְּתַכְּלָן, הִבְחַנְתָּ בַּשְּׁנַיִם הָהֵם, וְעוֹד אֵיךְ".


וּבְעוֹד הַמַּכָּר הַוָּתִיק דִּלְעֵיל

בְּדַפִּים שֶׁל פְּרָחִים יְבוּשִׁים מְעַלְעֵל –

נִכְנַס בָּעֵצִים, בְּמַפְתִּיעַ, מָטָר.

וְזָקֵן וּזְקֵנָה – מִטְרִיָּה שֶׁבְּיָדָם רְשׁוּלָה, וְאֶפְשָׁר

הֵם צוֹפִים אֵיךְ נִכְנָס הַמָּטָר, רַעֲנָן, בִּקְמָטִים,

יָשְׁבוּ וְיִדּוּ בָּאֲגַם, בַּשְּׁתִיקָה הַכְּחֻלָּה, מֶבָּטִים,

בִּטְּלוּ אֶת הַ“יֵשׁ” שֶׁל “פִּילַטוּס”, מַחֲצִיף בְּקַרְחוֹ וּשְׁלָגָיו,

וּבְיָדִית מִטְרִיָּה קִוְקְווּ זִכְרוֹנוֹת, הַרְהוֹרִים קַו-אֶל-קָו – –


וְשָׁעָה רְחוֹקָה, אַתְחַלְתָּא דְבֹקֶר, שֶׁהָיְתָה כֶּעָנָן וְכָאוֹר,

נְבוֹכָה וְעוֹמֶדֶת. וְדוֹמֶה, כִּי רוֹצָה עַל עַצְמָהּ הִיא לַחֲזֹר – –

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

סלף משכילנו

מאת אליעזר בן יהודה (מאמרים ומסות)

"השאלה האחת אשר על כלנו החובה לשאול ולהשיב היא - על דבר מצבנו המוסרי:

איך נוכל לחדש ברית אחותנו כקדם, איך נפח חיים חדשים בקרב העצמות היבשות אשר החלו להפרד מן הגויה, איך נחזיק אשיות הארמון אשר קירותיו החלו להתמוטט? בדבר הזה עלינו לדבר ולכתוב ולהורות, כי בידינו היא ועתה היא עת לטעת בכרם ישראל".


אלה הדברים אשר דבר סופרנו הנעלה, האדון סמולנסקי, בסוף ספרו “עת לטעת” (השחר שנה ט' ח“ב י”ב, דף תרל"ה).


מי אוהב עמו לעולם לו לראות את אשר עשתה לנו העת החדשה, אשר שמה נזכר כל היום, – ולא יתעורר לקול הקריאה אשר העביר סופרנו המרומם בספרותנו ואשר יקרא השכם וקרא זה שנים מספר? לב מי לא יענה, כהד הרים, על דברי סופרנו המלאים אהבת הלאום? “עת לטעת! עת לעשות!” יקרא האדון סמולנסקי, והדברים נאלצים ונמרצים יגידנו, כי אם מהר לא נמהר לעשות, אם חוש לא נחוש לטעת, ימהר יחיש ההרס מעשיו, והרס את לאמותנו, ויכלנה מעל פני האדמה.

עת לטעת! עת לעשות!

אך לא כמעשי משכילי-ברלין ולא כמפעליהם, יוסיף האדון בעל “השחר”. מפעלי משכילי-ברלין הרעו לעם רעה רבה, במשפטם כי לא עם אנחנו; הרבו הרעו לנו מכל צוררי העברים עד היום. את רגש הלאומי גרשו מלבות העברים הנשבעים לדגלם, וישימו איבה בין העברים יושבי הארצות השונות וישימו לאל תקות הגאולה “אשר אמרנו בצלה נחיה כגוים” (קאמינר, המגיד ז' תשרי התר"מ) “לבלתי יאמרו כי עם סכל העברים” (גייגר במ"ע); ועל כן לא יוסיפו בני דור החדש לדעת שפת עברית, ועל כן לא ידעוה גם רבניהם, וכי מה להם, הלא-עברים, ולשפת עברית!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.