מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

טָעֻיּוֹת הַרְבֵּה

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

טָעֻיּוֹת הַרְבֵּה וְשִׁבּוּשִׁים

תִּקֵּן הוּא בַּסְּפָרִים.

אַךְ שְׁגִיאָה אַחַת גַּסָּה

שִׁרְבֵּב בְּסִפְרוֹ

סַדַּר-הַסַּדָּרִים.


שְׁגִיאָה — אֵין לְעָקְרָהּ!


סְפָרִים הַרְבֵּה עָשָׂה,

טָרַח —

וְחַיָּיו —

דַּפִּים-דַּפִּים,

סֵפֶר בִּלְתִּי-מְכֹרָךְ.

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

נפש...

מאת שלמה שפאן (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מובא ברשות בעלי הזכויות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.


(אגדה)

האדם הצעיר הלך מורכן ראש, ובעיניו העמוקות נשקפו געגועים עזים מאד. הוא הלך והתקרב אל הגן.

היו צהרי קיץ. השמש שפך את זהבו למכביר, ויתגאה בלבו, כי אין דבר בכל העולם אשר יעמוד בפני שרב זהבו. דומם עמד הגן, כמו מתעלף בעדנת הצהרים, ובין צאליו הרוויים רעדו פתילי הפז של השמש. הפרחים התנוססו בכל צבעיהם העדינים, והיו מהם דומים לתינוקות ומהם דמו לנשים מפוארות, וריחם ריח בשמים דק ומשכר. עצים זקופים בעלי גזרה מחוטבת וצמרות גאיוניות התנועעו בתנועות רבות-חן, כמו ביקשו לגרות ולשבות לבבות ביופיָם המלא. ומבין צמרות העצים נשקפה התכלת, תכלת רוגעת ומזהיר. בעלי הכנף צפצפו בציבור וביחידות, וזמרתן הערבה נישאה בין בדי העצים הירוקים.

האדם הצעיר בא בשער הגן, ראשו מורכן ועיניו מלאות צער וגעגועים. הוא עמד רגע ומלבו פרצה אנחה ממושכת.

אחר נגש אל הספסל הראשון, סמוך למבוא, ויצנח עליו. האנחה באה אל תוך הגן, אולם לא אבדה בדממת הצהרים ובזמזום הצפרים, ולא טסה על כנפי הרוח הקליל לאפסי מרחקים. האנחה נישאה בתוך הגן חיה, מובדלת מכל הסובב, מבלי יכולת להתמזג עם הטבע העומד במלוא שגשוגו. היא נשארה גוש זר מעבר לתחום של צהרי-הקיץ בגן.

אז היתה מבוכה קטנה בגן, ואחריה קמה התרעמות קלה, והיא הולידה המולה דקה. מהו הדבר, המוליד בלבו של האדם אנחות, וקורא להן לצאת לאווירו של אותו עולם, אשר האנחות זרות לו?…

והתחיל הוויכוח.

הפרחים אמרו, כי ריחם הוא המשכר אותו ונוסך עליו רוח עיוועים ומביא מצוקת-תשוקה לתוך חזהו.

קרני השמש עליזי-הגאווה גזרו את לבב סוכת העצים הירוקה במשובת פזיזות, הרעידו את פזם על שיח נמוך, עומד נשען אל הגדר, והטיחו כלפי כל הגן:

רק זהבנו מביא חשק בלבו! והחמדה הזאת, אשר יחמוד את זהבנו, תציק לו ותעכר את רוחו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.