מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַבַּיִת הֶחָדָשׁ

מאת: אברהם רגלסון

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חָצוּב, מוּצָק, מַבְהִיק נִצָּב הַדְּבִיר.

מְצֻלְהָב קֵץ-יוֹם, וְעֵת עֻנַּן– עֵין-זַיִת

תּוֹכוֹ– חֵן צוּר וְעֵץ, וַעֲלֵי קִיר

חַשָּׁב- צַיָּר, אוּלָם בִּנְיָן עֲדֶן לֹא בַּיִת.

מַה בַּיִת תִּבְנוּ לִי? שֹׁקוּ מַשְׁתִּית;

חִבַּת רֵעִים. שׁוֹקְדֵי שָׁמֹר-יָצֹר;

שַׁעַר: הַנִּשָּׂא. וְלֹא הִתְנַשְּׂאוּת;

חֲלַל קוֹמוֹת וַחֲדָרִים: הֲמִית

חֲרֹשֶׁת, וְחַוָּה, וְיַעַר יֵעוֹר;

דֶּגֶל: לָעָם מִצְפֶּה, מַצְפּוּן, הָגוּת…

חַלּוֹנוֹת עֵרִים עַל עִיר וְאֶרֶץ וְתֵבֵל;

דְּפוּס חַם וְחַי בְּדֹפֶק לֵב-עָמֵל–

בַּיִת – לַהֲמוֹנִים מִשְׁכָּן, מִסְעָד,

יוֹם-יוֹם בּוֹ יֵאָרְגוּ עֶרְכֵי אוֹם-עַד.


פורסם ב“על המשמר”, גליון 23 יולי 1953

אברהם רגלסון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם רגלסון
יצירה בהפתעה
רקע

רְאוּבֵן אָשֵׁר בֶּן יוֹסֵף בְּרוֹדֶס

מאת ראובן ברינין (מאמרים ומסות)

גם הוא איננו. הננו עומדים עוד הפעם על יד קבר לח של אחד מסופרי ישראל, אחד שהיה מן המצוינים בדורו, דור מלחמת הדת והחיים. משפחת הסופרים העברים הולכת ומתדלדלת. בשורות סופרינו אשר קנו להם שם נעשו בשנים היותר אחרונות פרצים ובקיעים רחבים. אחד אחד אחד המה יורדים מעל הבמה. והעולים? אח, גם המה מהרה יורדים, יורדים בעודם בחיים, במיטב שנותיהם וכחותיהם;יורדים לפעמים בצער, ולפעמים גם בשאט נפש, בבוז ולעג לאלה הנשארים, הלוחמים, המתחזקים עד הנשימה האחרונה. נקל מאד לעלות על במת הספרות העברית. אך מה קשה להשאר עליה יותר מדור אחד. כמה כח של סבלנות, כמה אהבה להשפה העברית ולהספרות העברית דרושים להאיש שיש לו כשרונות וידיעות, למען הקדיש את כל עתותיו ואת כל מתנות רוחו, את לשד עצמיו ותמצית עצביו לספרות שאיננה מפרנסת את בעליה אף בצמצום, לספרות אשר כהניה רעבים ללחם ושבעים כל היום חרפות ויאוש. לרעוב – זה עוד לא קשה. העברי, ומה גם הסופר העברי, הורגל למחסור עוד יותר מאשר למותרות. יש ענויים עוד יותר קשים ממחסור, ואלה המה ענויי הנפש. ומה רבים המה הענויים האלה שהספרות העברית החדשה נותנת להעובדים בה באמונה. נעימה היא העבודה שבעליה יודעים ומכירים כי היא דרושה לאחרים, ומה גם אם יאמין אם ישמע מפי אחרים כי יש בה מעין גאולה, הצלה וישועה לבני העם האהוב עליו ומכש"כ להאנושות כולה. אז כל הענויים, כל הסגופים, כל המעצורים, החמריים והרוחניים, רק מרבים ומפרים את הכחות. אולם הסופר העברי שומע כל היום: השפה העברית שפה מתה היא, הספרות העברית רק מעכבת את הגאולה. הספרות העברית היא רק בית מקלט לבעלי מומים רוחניים ומוסריים מכל המינים. ההמון העברי עוד לא התרומם אל הספרות העברית;הנאורים – או שכבר עזבוה, או שלעולם לא יתרוממו אליה. והציונים הלאומיים, אלה המעוררים את האומה העברית לתחיה, אלה בוני העתיד, אלה המסורים לעמם בכל לבבם ונפשם, – הנה גם בקרבם כבר נמצאים לוחמים נגד השפה העברית בגלוי או בסתר, באופן היותר טוב קרובים הם אליה רק בפה ולא בלב.

הידיעה המעציבה מפטירתו של ברודס 1הגיעה אלינו בשעה האחרונה של נעילת “הלוח” בדפוס (ב“לוח” הנוכחי נדפס ספורו האחרון אשר כתב בשבילו, ואלה המה גם דבריו האחרונים בדפוס). המת עדיין מוטל לפנינו והשעה חטופה ואינה מספקת, גם איננה מוכשרה, לרשום פה את צורתו הספרותית ואת תולדותיו של המנוח. אין אני חפץ לכתוב הספד על ברודס. ההספדים בכל אומה ולשון הם מעין שמיכה שחורה, אשר בה יכסו את פני המת. מבעד השמיכה לא יראו השרטוטים שבפניו, היא מכסה גם את תארו וערך מדתו האמתית. תחת השמיכה השחורה כל המתים שוים. ע"כ הנני נסתפק הפעם רק ברשימות קצרות אחדות.

ראובן אשר ברודס נולד בכ“ה אלול תרי”א 2, כמדומה לי, אם אין אנכי שוגה, בווילנא. עוד בהיותו ילד הצטיין בכשרונותיו ובבדיחות דעתו. עוד בילדותו התעוררה בו התשוקה לכתוב מאמרים ולחבר ספרים. אם אתם רוצים – קראו זאת בשם מחלת-הכתיבה, מחלה מתפשטת ביחוד בקרב ילדי העברים, ואם אין אתם מתנגדים לזה הנני לקרוא את התשוקה הזאת בשם “התבגרות-הרוח-הקודמת”. בהיותו ילד בן תשע שנים כתב השגות על ה“פרי מגדים”.

בשנת תרכ“ח החל להדפיס מאמרים ב”הלבנון“, לפי טעמה ורוחה של העת ההיא: מעט דרוש, מעט חקירה, מעט מליצה ומעט תבלין של תורה ו”חכמה“. בשנת תרכ”ט הדפיס ב“כבוד הלבנון” מאמרים תלמודיים ומאמר בקרת בשם “ילקוט ראובני”. צריך להעיר כי הסופר המנוח היה בקי במדרשות ובאגדות. סברתו היתה ישרה ולא בלי חריפות.

הוא היה אחד הסופרים העברים אשר מלא כרסו בספרותנו העתיקה, בטרם שהחל לעבוד בספרותנו החדשה. עוד מעט ויהיה הטפוס הזה יקר המציאות. קרוב לשנת תר“ל החל המנוח להדפיס מאמרים גם ב”המליץ" ו“כרמל”. מאמריו אלה עסקו ב“שאלות הזמן”, לפי המושגים של הימים ההם. מאמריו אלה נבדלו מיתר המאמרים של הסוג הזה, שלא היו נוסחאיים יתר מדי ושפתם היתה קלה ומתובלה בהחדוד העברי.

בשנת תר“ל נדפס פיליטונו “שיחה שעה אחת אחר המות” ב”המליץ“. תוכן העלון הזה הוא וכוח של רב ישן ורב חדש לאחר מותו. הסטירה היתה קצת גסה, אבל היא עשתה רושם על הקוראים. אז היו ימי דרישת התקונים בדת. ברודס היה מושפע ממאמריו של מ.ל לילענבלום במקצוע זה. בשנה ההיא הדפיס ברודס גם ב”הכרמל" פיליטון בשם “סופרי ישראל ברוסיה”, אשר בו נסה לבאר מהי חובתו של הסופר העברי. בהפיליטונים האלה כבר היה נכר כי יש כשרון לכותבם, אבל הכשרון דורש עבוד ושכלול, חנוך וגדול. אולם העומדים אז בראש הספרות העתונית לא היו מסוגלים להיות מחנכים לסופריהם, והכשרונות גדלו פרא.


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.