מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הֶחָתוּל וְהַטַּבָּח

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

1

טַבָּח מַשְׂכִּיל וּבֶן־תּוֹרָה,

לְזֵכֶר אֵיזֶה מְאֹרָע,

סָפֵק עָצוּב סָפֵק שָׂמֵחַ,

שָׂם פְּעָמָיו לְבֵית־מַרְזֵחַ.

וּבַמִּטְבָּח, לִשְׁמוֹר הַגְּבוּל

מֵעַכְבָּרִים, הִפְקִיד חָתוּל.

וּמָה רָאוּ עֵינָיו עֵת שָׁב אֶל הַבִּשּׁוּל?

עַל הָרִצְפָּה – נִתְחֵי שִׁירַיִם

מֵאֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם,

וְהֶחָתוּל לָקִישׁ מֵעֶבֶר לְחָבִית,

חָבוּי בְּקֶרֶן־הַזָּוִית,

מוֹסִיף לִטְרוֹחַ

עַל צְלִי־אֶפְרוֹחַ.

– “אִי, גַּרְגְּרָן, זוֹלֵל, רָשָׁע!” –

פּוֹתֵחַ הַטַּבָּח בְּתוֹכֵחָה קָשָׁה:

"אוֹי לְאוֹתָהּ חֶרְפָּה, אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה!

אֵיךְ לֹא יְכַס פָּנֶיךָ אֹדֶם?

(וְהֶחָתוּל זוֹלֵל לוֹ כְּמִקֹּדֶם)

הֲיִתָּכֵן? הַיְאֻמַּן?

הֲרֵי נֶחְשַׁבְתָּ כָּל הַזְּמַן

חָתוּל יָשָׁר וְנֶאֱמָן.

אוֹי וַאֲבוֹי! מַה יְרַנֵּנוּ

עַכְשָׁו עָלֶיךָ כָּל שְׁכֵנֵינוּ?

"לָקִישׁ – רַמַּאי! לָקִישׁ – גַּנָּב!

סִגְרוּ כָּל דֶּלֶת בְּפָנָיו!

הוּא – פֶּגַע רַע, הוּא – שֵׁד מִשַּׁחַת

מַכַּת הָרְחוֹב, מַשְׁחִית, סַפַּחַת,

נוֹכֵל, הוֹלֵל וּמִשְׁתּוֹלֵל!"

(וְהֶחָתוּל שׁוֹמֵעַ וְזוֹלֵל).

הַנְּאוּם שָׁטַף בִּמְלוֹא הַזֶּרֶם

וּמְלוֹא הָעֹז. אוּלָם בְּטֶרֶם

סִיֵּם הָאִישׁ אֶת הַמּוּסָר

גָּמַר לָקִישׁ אֶת הַבָּשָׂר.

כְּדַאי מְאֹד לַחְרוֹת עַל לוּחַ,

לְזִכָּרוֹן, כְּלָל טוֹב אֶחָד:

כִּי אֵין לִזְרוֹק מִלִּים לָרוּחַ

כְּשֶׁמּוֹעִיל רַק חֹזֶק־יָד.


  1. החתול והטבּח. – במשל זה, שנכתב בראשית פלישתו של נפּוֹליוֹן, קרא קרילוֹב לא לבזבז זמן למחאות־סרק ולאחוז באמצעים להדיפת הפולש, שבדברים לא יקח מוסר.  ↩

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

מהרהורי קורא

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

בשפת יהודית-דייטש וספרותה. מַחברת של שירים: “וואס איך זינג און זאג”. שם המחבר: שמואל יעקב אימבר. למברג, 1909. ס"ב עמודים.

מחברת מעניינת! השירים ברובם, אמנם, לא חשובים – אי-אפשר להכחיש; אולם כי לפנינו אדם פייטן – גם את זה לא צריך להכחיש. אסור להכחיש!

כוח הביטוי השירתי בכלל קלוש; היכולת “להבעיר בדברים לבות-אנשים” כמעט שחסרה לגמרי. לשפה אין עוז, אין ריתמוס נאה ואין צלצול מיוחד. אפילו חרוזים חדשים הנם כאן יקרי-מציאות, והרוב הם מעין “גוט – ליעד”, “ליעב – שטוב”, “פעֶרלאָז – שלאָס” וכיוצא בזה; צבעים ותיאורים פואיטיים – לא עשירות יתירה… נזר – אַ קרוין, עין – אן אויג, זהב – גאלד, ועוד פעם זהב, ושוב זהב (“איהר אויג מיט גאלד צו גלייך”, “האסט גאלד אין אויג”, “אָ, גאלד!”, “מיין גאלדען בילד”), והרע מכל זה – “האמירה”, שאינה אומרת כלום ושבהרבה מקומות היא מאפילה לגמרי על צלילי ה“שירה” של המשורר הצעיר.

בשירו הראשון למשל, הוא פונה אל ה“עולם” (מפני שהטכניקה החיצונה במקור, רחוקה מאד, כאמור, מן השלימות והאוריגינליות, לפיכך איני חושש למסור כאן ולהלן ציטאטות אחדות בתרגום פרוזאי מדוייק) לאמור:

"הנה אנוכי בא אליכם לקחת את אשר השארתי אצלכם: אבן-חכמתי אשר בצוּר, ומַפתחי, האדום מחלודה.

“למה סגרתם עליכם!” למה הגפתם את דלתכם! חלפה שנה – והנה חצות-ליל…

"בא אני צעיר בחיים שלמים ועשיר בשנה שלמה. אלוהים נתן בן לזוג-האדם הכי-נאה.

"כּזהב אהובתי! עינה כזהב – – – וזהב לי בחדרי, והמפתח אצלכם.

"ואבן-חכמה לי, רז של אושר רב… מפתחות-אוצרותי – אותם הָשׁיבו לי היום.

“אותם נתתי לכם, כשׁאהבתיכם, – כיום אוהַב אהובתי ובן צעיר לי”.

זהו הכל. והרי לכם בזה פתיחה ל“שירה-אמירה” טיפוסית, שהתעמקות הקורא ורצונו הישר להבין את הקרוּא לא יועילו לו כלום, לצערו!

וכמו כן הוא, כשה' אימבר נמצא “על הדרכים הישנים” והוא פונה אליהם ואומר: “דרכים שקטים כעיני-כפר (!), אָשרי היה פה… לא תמול… לא תמול”; או כשהוא “נופל בזרועות-ידידו ושוקע במעמקיו ונופל על תהומו” –

און זינק אויף דיין דנא…

דיין פנים, דיין פנים וועל איך שוין נישט זעהן…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.