אִילָן צָעִיר רָאָה אִכָּר נוֹשֵׂא גַרְזֶן.

– “הוֹי חֲבִיבִי” – אָמַר – "עֲזֹר־נָא לִי בַּצַּעַר:

הָנֵף אֶת גַּרְזִנְךָ וּכְרֹת סְבִיבִי הַיַּעַר.

הַתֵּז צַמְרוֹת שְׁכֵנַי: חַיִּים לִי אֵין מֵהֵן!

כֻּלִּי נָתוּן בִּסְבַךְ, כֻּלִּי עָטוּף מִין רֶשֶׁת:

גַּם רוּחַ כָּלְשֶׁהִי סְבִיבִי אֵינָהּ מֻרְגֶּשֶׁת,

גַּם אֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹר שֶׁמֶשׁ מִמָּרוֹם,

וְאַף לְשָׁרָשַׁי לְמַטָּה אֵין מָקוֹם.

לוּ נוֹחַ לְגִדּוּל הָיָה סְבִיבִי הָרֶקַע,

הָיִיתִי חִישׁ לִפְאֵר עֵצִים עַל אֲדָמוֹת;

צִלִּי הָיָה נוֹפֵל לְאֹרֶךְ כָּל הַבֶּקַע –

וּרְאֵה: בִּגְלַל שְׁכֵנַי עוֹדֶנִּי דַק כְּמוֹט".

וְהָאִכָּר – מוּכָן הִנֵּהוּ:

הֵנִיף מִיָּד אֶת גַּרְזִנֵּהוּ

וַיְקַצֵּץ סָבִיב לָעֵץ.

שָׂמַח הָעֵץ שִׂמְחָה בְּלִי קֵץ:

עַתָּה סְבִיבוֹ – מֶרְחָב פָּתוּחַ.

אַךְ לֹא יָמִים רַבִּים שָׂמַח הוּא לַמֶּרְחָב:

הִנֵּה יַכֶּנּוּ הַשָּׁרָב,

הִנֵּה – בָּרָד וְגֶשֶׁם רַב,

עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף שָׁבְרָה אוֹתוֹ הָרוּחַ.

– “צָעִיר חֲסַר־בִּינָה!” – אָמַר לָעֵץ נָחָשׁ:

"כְּלוּם לֹא בְּאַשְׁמָתְךָ סוֹפְךָ הַמַּר הוּחַשׁ?

אִלּוּ הוֹסַפְתָּ גְּדֹל בְּצֵל מָגֵן בָּטוּחַ,

הָיִיתָ מְחֻסָּן מִכָּל שָׁרָב וָרוּחַ.

חוֹמַת עֵצִים זְקֵנִים

שָׁמְרָה אוֹתְךָ בִּפְנִים;

וְלוּ, מִקֵּץ שָׁנִים, נָפְלוּ זִקְנֵי הַיַּעַר

בְּבוֹא זְמַנָּם לָמוּת – אַתָּה, הָעֵץ־הַנַּעַר,

הָיִיתָ נַעֲשֶׂה בֵּינְתַיִם כֹּה חָסֹן

שֶׁלֹּא הָיִיתָ חַת מִפֶּגַע וְאָסוֹן".