מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַסּוֹפֵר וְהַשּׁוֹדֵד

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

לִפְנֵי הַדַּיָּנִים בַּשְׁאוֹל הַתַּחְתִּיָּה

הוֹפִיעוּ שְׁנֵי חוֹטְאִים, שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ בַּשַּׁעַר:

אֶחָד הָיָה שׁוֹדֵד, גּוֹזֵל בְּרִיּוֹת בַּיַעַר,

אֲשֶׁר סִיֵּם דַּרְכּוֹ בְּחֶבֶל –הַתְּלִיָּה;

שֵׁנִי – סוֹפֵר גְּדוֹל-שֵׁם וְרַב-עֲלִילִיָּה.

סְפָרָיו הַמַּזְהִירִים הֵפִיצוּ בֹּשֶׂם-אֶרֶס,

כְּפִירָה, פְּרִיצַת-מוּסָר, יִצְרֵי סְתִירָה וָהֶרֶס

וְצָדוּ בְּרִשְׁתָּם

לִבּוֹ שֶׁל כָּל אִישׁ תָּם.

קוֹלוֹ הִקְסִים כְּקוֹל סִירֶנָה,

אוּלָם הִזִּיק יוֹתֵר מִמֶּנָּה.

מִשְׁפָּט בַּשְׁאוֹל – עִנְיָן קָצָר,

וְדִין שְׁנֵיהֶם מִיָּד נִגְזַר.

עַל שְׁתֵּי שַׁלְשְׁלָאוֹת נִתְלוּ מַהֵר דּוּדַיִם,

דּוּדֵי-בַּרְזֶל כְּבֵדִים וְרַחֲבֵי-יָדִים,

וּשְׁנֵי הַנִּדּוֹנִים

הוּשְׁבוּ מִיָּד בִּפְנִים.

לְיֶתֶר-בִּטָּחוֹן, לִמְנוֹעַ כָּל מִשְׁגֶּה רַע,

הוֹפְיעָה בִּכְבוֹדָהּ מְכַשֵּׁפָה מֶגֶרָה

וְהֶעֶלְתָה מוֹקֵד

מִתַּחַת לַשּׁוֹדֵד;

וּלְאֵשׁ-אֵימִים כָּזֹאת זָכָה אוֹתוֹ פּושֵׁעַ,

עַד שֶׁתִּקְרַת הַשְּׁאוֹל חִשְּׁבָה לְהִתְבַּקֵּעַ.

עָנְשׁוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר

נִרְאָה מָתוּן יוֹתֵר:

מִתַּחַת לְדוּדוֹ הִבְהֵב-נִצְנֵץ מִקֹּדֶם

רַק שְׁבִיב קָטָן, רַק רֶשֶׁף-אֹדֶם;

אוּלָם הַשְּׁבִיב הַקָּט הָפַךְ לְלֶהָבָה.

עָבְרוּ שָׁנִים, דּוֹרוֹת – הַלַּהַב לֹא כָּבָה.

מֵאֵשׁ אוֹתוֹ שׁוֹדֵד זֶה כְּבָר נִשְׁאַר רַק אֵפֶר,

אַךְ רַב מִיּוֹם לְיוֹם מוֹקְדוֹ שֶׁל אִישׁ-הַסֵּפֶר.

וְהוּא זוֹעֵק מָרָה מֵעֹצֶם-יִסּוּרִים,

כִּי צֶדֶק-הָאֵלִים הֻכָּה בְּסַנְוֵרִים.

סוֹף-סוֹף, בַּמֶּה חָטָא? הוּא רַק חִבֵּר סְפָרִים –

וְאִם נִכְשַׁל בְּאֵיזֶה אֹמֶר,

כְּבָר נֶעֱנַשׁ בְּכָל הַחֹמֶר.

כְּלוּם לַסּוֹפֵר הַדִּין מוֹדֵד

יוֹתֵר מֵעֹנֶשׁ הַשּׁוֹדֵד.

אֶת קוֹל זַעֲקוֹתָיו שָׁמְעָה סוֹף-סוֹף מֶגֶרָה –

וַתִּתְיַצֵּב מוּלוֹ בְּכָל אֵימַת-הוֹדָהּ,

עִם נְחָשִׁים שׁוֹרְקִים בְּשַׂעֲרוֹת-הַפֶּרַע,

וְשׁוֹט עָקֹב מִדַּם תָּקוּעַ בְּיָדָהּ.

– “אָרוּר!” – אָמְרָה – "תָּהִין עֲדַיִן

לִקְבּוֹל עַל עָוֶל הַשּׁוֹפְטִים?

מַשְׁוֶה אַתָּה דִינְךָ לְדִין אוֹתוֹ לִסְטִים?

כְּנֶגֶד פִּשְּׁעֲךָ – כָּל חֲטָאָיו כְּאָיִן.

הוּא בַּחֲמַת-אַלִּימוּתוֹ

גָּרַם צָרוֹת רַק עַד מוֹתוֹ.

וְאִלּוּ נִזְקְךָ – פִּי-אֶלֶף הוּא גָרוּעַ:

דּוֹרוֹת וְלֹא שָׁנִים עָבְרוּ מִיּוֹם מוֹתְךָ –

וְהַחַמָּה יוֹם-יוֹם בַּחֶלֶד הַפָּרוּעַ

תִּזְרַח עַל פְּרִי חָדָשׁ מִזֶּרַע-חַטָּאתְךָ.

אֵין קֵץ לְאַרְסְךָ – וּמִיָּמִים יָמִימָה

שׁוֹטֵף נַחְשׁוֹל-טֻמְאָה קָדִימָה וְקָדִימָה.

הַבֵּט! (וְכָאן פָּתְחָה אֶשְׁנָב קָטָן) – הַבֵּט

עַל נַהֲרוֹת תְּלָאָה וָחֵטְא,

אֲשֶׁר יָדְךָ מֵאָז הִזְרִימָה.

הִנֵּה בָּנִים מַמְרִים, חֶרְפַּת מִשְׁפְּחוֹתָם,

שֶׁסְּחִי-הַשְׁפָּעָתְךָ דָּבַק בָּם כַּחוֹתָם.

מִי זֶה הִרְעִיל בָּהֶם הַמֹּחַ וְהַנֶּפֶשׁ?

הִשְׁלִיךְ עֶרְכֵי-מוּסָר וְקָדָשִׁים לָרֶפֶשׁ?

מִי שָׂם לְמַטָּרָה

נִתּוּק קִשְׁרֵי-חֶבְרָה?

מִי זֶה יִפָּה, קִשֵּׁט בְּנוֹי אוֹחֵז-עֵינַיִם

כָּל תַּאֲוָה

וְתוֹעֵבָה –

חִלּוּל הַשֵּׁם וְהַשָּׁמַיִם?

הִנִּה הַבֵּט לְשָׁם: שָׁם אֶרֶץ נִתְרַתְּחָה

בְּכֹחַ רַעַל תּוֹרָתְךָ;

וְהִיא מְלֵאָה חָמָס וָפֶשַׁע,

שִׂנְאַת-אַחִים, מִלְחֶמֶת-רֶשַׁע.

מִי, מִי אָשֵׁם בְּשׁוֹאָתָהּ?

אַתָּה, אָמַּן הַהֲסָתָה!

מְקוֹר כָּל נֵטֶף דָּם, כָּל דֶּמַע בָּהּ – אַתָּה!

עֵטְךָ זָרַע פֵּרוּד וָקֶרַע!

וּמִי מֵרֹאשׁ יָכוֹל לִמְנוֹת,

כַּמָּה צָרוֹת וַאֲסוֹנוֹת

עוֹד יִצְמְחוּ מִזֶּה הַזֶּרַע?

שָׂא עָנְשְׁךָ וּשְׁתֹק! בְּצֶדֶק הוּא מָדוּד!"

כָּךְ בְּחֵמָה סִיְּמָה מֶגֶרָה –

וְשׁוּב סָגְרָה עָלָיו הַדּוּד.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

בְּיַאלִיק עַל-אֲתַר

מאת אביגדור המאירי (זכרונות ויומנים)

לְמַאנְיָה

אִשְׁתּוֹ, בַּת-זוּגוֹ, רַעֲיָתוֹ

שֶׁל בְּיַאלִיק,

שֶׁבְּחִסְפּוּסוֹ עִדְּנַתּוּ לְמִשְׁעִי

וּבְרַכּוּתוֹ גִבְּרַתּוּ בְאֶדֶר.


לפי-האמת מיותרת רשימה זו כל הקדמה. שכן אם לדייק, צריכה כותרתה להיות “ביאליק בלי הקדמות”. כלומר, שיחות בדרך-אגב, שלא במתכוון, כמעט שלא-מדעת, ובכן, לא על עמוד-הדרשה, על הדוכן, אלא לאלתר.

– כל מלה מעליותה – היה הוא עצמו אומר - באה אכספרומפט. אני למשל, מתכונן לכל אכספרומפט שבוע ימים. (צוחק) לבסוף אני שוכח אותו, ובמקומו בא אחר, שגם לו התכוננתי כמה ימים…

וכעבור צעדים אחדים:

– אתה יודע? אני חושב, שאבן-עזרא, הראב“ע כתב את הכל לאלתר, בדרך-הליכה, כי מתי היתה לו שהות לשבת ולכתוב? הלא כל ימי חייו היה נודד. נודד והוגה, נודד ורושם, נודד ופותר פסוקים ובעיות פילוסופיות וחידות. לי ברור, שהיה משחק עם עצמו שחמט, ותמיד היה מנצח את עצמו לתבוסה! ולמרבה הקינדוס היה בא לידי תיקו! – וכך היה נע ונד מעיר לעיר וממדינה למדינה, ובינתיים היה יושב בדרך לנוח, מוציא מילקוטו את לכי-הכתיבה, הקולמוס והדיו והקנקנתום, ואת התנ”ך, ומחבר את פירושו הגאוני… מתי הספיקה לו השעה לכל זה יחד עם מחקריו המדעיים ושיריו והגותיו ומכתמיו וחידותיו הכל-אשר-לכל? וברגעי השעמום המריא פתאום על כנפי-דמיונו אל מערכת הכוכבים וגילה שם נצורות לתימהונם של האסטרונומים והאסטרולוגים ושאר יודעי-ח"ן…

ביאליק המצחיק והצוחק.

מי שלא ראה את ביאליק הצוחק, אין לו מושג שלם על אישיותו, על אופיו, על מיהותו ומהותו בכלל. ביאליק הצוחק היה ילד-שבילדים. כמבן שבע, עד בן ארבע-עשרה. וביאליק המצחיק היה נער קונדס, ערמומי-תמים, מטיל רגל-פוקה בוויכוח, להפיל את מתווכחו בכוֹ סתר-פתר, ואם הוא עצמו נפל בפח, היה צוחק עם כולם בהנאה.

ויש, שבדיחה טובה היתה נזכרת לו פתאום כעבור זמן, ושוב היה צוחק כבשעת שמיעתו ראשונה. –

לביאליק זה אני מתכוון, שהמאלתר והצוחק היו מיסודות אופיו.

המותר לנו להסיק ולקבוע, שאדם כזה הוא אדם טוב בטבעו?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.