מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַסְּנָאִי

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

סְנָאִי שִׁמֵּשׁ לִפְנֵי אֲרִי.

אֵינִי בָּקִי, לְצַעֲרִי,

בְּסוֹד מְלַאכְתּוֹ הַמְיֻחֶסֶת,

אַךְ הָעִקָּר הוּא זֶה: מַלְכּוֹ נָטָה לוֹ חֶסֶד

וְאַף הִבְטִיחַ לוֹ שָׂכָר:

כְּרִי אֱגוֹזִים מִמִּין מֻבְחָר.

חוֹב הָאֲרִי אָמְנָם בָּטוּחַ,

אַךְ זְמַן עוֹבֵר – וְהַשַּׁמָּשׁ

סוֹבֵל חֶרְפַּת-רָעָב מַמָּשׁ.

יַבִּיט, מִסְכֵּן, סְבִיבוֹ: שָׁם, בְּנֵי-חוֹרִין כָּרוּחַ,

קוֹפְצִים רֵעָיו מֵעֵץ לָעֵץ;

הוּא רַק בְּעַיִן יְמַצְמֵץ

וְהֵם יַשְׁמִיעוּ קוֹל פִּצּוּחַ.

וְאִם לוֹבֵשׁ הוּא פַּעַם עֹז

וּמִתְקָרֵב אֶל עֵץ-אֱגוֹז,

מִיָּד מַתְחִיל מַלְכּוֹ לִרְגוֹז,

כִּי הַשַּׁמָּש הֵעֵז לִבְרוֹחַ –

וּמַחְזִירִים אוֹתוֹ בְּכֹחַ.

וְכָךְ חָלַף הַזְּמַן – וְהַסְּנָאִי הִזְקִין;

גַּם קָץ בּוֹ הָאֲרִי: בָּא תּוֹר הַפִּטּוּרִין.

וּבֶאֱמֶת מִיָּד הֵבִיא לוֹ הַשָּׁלִיחַ

אֶת מְלַאי-הָאֱגוֹזִים, שֶׁהָאֲרִי הִבְטִיחַ.

וּמַה יָפִים הָאֱגוֹזִים!

הַפְלֵא-וָפֶלֶא, בְּלִי הַגְזִים.

וְהַצָרָה רַק זֹאת: בֵּינְתַיִם

לֹא נִשְׁאֲרוּ בְּפִיו שִׁנַּיִם.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

אַהֲבָה

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

בצל סלעיה האדומים של העיר סלע שם ישבנו והתבוננו בכותרות-שעריו הנהדרות והחצובות לדורות של הורדוז מלך ישראל. –השמש כבר הרפתה קצת את אשה האכזרית ורק קרני הלשם שלה חצצו עוד אלינו מעבר לירדן שם. –

המון פעוטים ערביים השתובבו בחגוויהם האפלים של הסלעים וכולם העזו אלינו אחד אחד לבקש בקשיש. מורה הדרך שלנו, ערבי אדומי בעל שני מטרים בערך, זקן מופלג, שנשכח עלי אשמות עד הדור הרביעי, –גרש אותם פעפ פעם, אך אם אנחנו גערנו בהם, הביט בנו הישיש בעין לא יפה. הוא התגאה בהם מאד.

– אלה הם ברכת אללה, אדוני. עניים אנחנו, אך האהבה עזה מכל. ואשר עז גם ממנה –הוא פריה של האהבה, אדוני.

אנו העזנו לחלוק על זה: הקיבה עזה מכל. –

הישיש התרגז על השקפתנו הפראית הזאת.

– כן –העזתי אני – חשוב הילד, אך רק עד ששניהם, האהבה והחיים, כלומר: הילד והקיבה, אינם נתונים לפנינו על כפות המאזנים, אחד לעומת האחד. –

פני הזקן קדרו:

– אתם בני אירופה מוכנים למות בעד האשה, ואולם אחרי שנצחתם והשגתם אותה –שותים אתם אותה כיי חריף, רק להשתכר בה. וכי יודעים אתם מה זאת אהבה?! – – ואולם – הוסיף הזקן – מאחר שאתה אדוני הואלת להזכיר אותם “המאזנים” –ארשה לי לספר לכם את אשר קרה לי לעצמי. –

והערבי סיפר:

– הדבר היה לפני עידן ועידנים. הייתי עלם פרח צעיר ובכל הסביבה הייתי מוחזק גברתן בעיר עדן, עיר מולדתי. ומשום כך הזמינו אותי דייגי העיר להסתפח אליהם. הם התכוננו ליוג ממושך בספינה גדולה מאד על פני הים ההודי. –הסכמתי, אללה רצה להביאני לידי נסיון. –

כשני ימים הפלגנו – ופתאום התחוללה סערה בלב ים. לא סערה היתה זאת,אדוני, כי אם משק כנפי עזריאל-השד. הרוח שברה את התורן כשבר קנה רצוץ והשליכו יחד עם המפרשים אל תוך הים הרותח. וספינתנו נסחפה אל תוהו לא דרך, כלפי דרום. –

שמונים ושניים היינו בספינה; בינינו שלש נשים. הספינה היתה טעונה כל מיני צרכי חיים, חוץ מאוכל; דגים יש בים למדי. אך גם זיתים היו לנן.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.