אֵי-פַּעַם לַנְתִּי עִם מַכִּיר
בְּאַכְסַנְיָה מִחוּץ לָעִיר.
בַּבֹּקֶר, בְּקוּמִי, שָׁמַעְתִּי: הוּא גוֹנֵחַ.
מוּזָר! הֲרֵי אֶתְמוֹל עַלִּיז הָיָה, שָׂמֵחַ…
“הַאִם חָלִיתָ,יַקִּירִי?” –
שׁוֹאֵל אֲנִי אֶת מַכִּירִי.
– “לֹא, אֵין דָּבָר, אֲנִי בָּרִיא”.
מַבִּיט אֲנִי עָלָיו, רוֹאֶה: הוּא מַתְגַּלֵּחַ –
וְשׁוּב, מִסְכֵּן, כָּל-כָּךְ גּוֹנֵחַ
כְּאִלּוּ אֶת עוֹרוֹ
פּוֹשְׁטִים מֵעַל בְּשָׂרוֹ.
נִגַּשְׁתִּי בִּתְמִיהָה לִרְאוֹת סִבַּת הַצַּעַר.
“מַה פֶּלֶא, יְדִידִי?” – אָמַרְתִּי לְתֻמִּי –
“אָשֵׁם אַתָּה בִּלְבַד: הֲרֵי קֵהֶה הַתַּעַר!”
– “אֶת זֹאת” – עָנָה הָאִישׁ – "אֵדַע גַּם בְּעַצְמִי!
עַד כְּדֵי כָּךְ אֵינֶנִּי בַּעַר.
אַךְ הַצָּרָה הִיא כִּי אֶפְחַד
לְהֵחָתֵךְ בְּתַעַר חַד".
– “שְׁמָעֵנִי, יְדִידִי” – עָנִיתִי לוֹ מִיָּד –
"דַּוְקָא סַכִּין קֵהֶה עָלוּל לִגְרוֹם לְחֶתֶךְ,
וְאִלּוּ לַהַב חַד – בּוֹ תִּתְגַּלַּחַ לָבֶטַח,
אִם רַק תִּלְמַד דָּבָר אֶחָד:
אֵיךְ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּתַעַר חַד".
מוּכָן אֲנִי עַכְשָׁו דְּבָרַי לְפַעְנֵחַ:
רַבִּים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים,
הַמַּקִּיפִים עַצְמָם טִפְּשִׁים –
כִּי יִפְחֲדוּ מִפְּנֵי פִּקֵּחַ.