מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פִּרְחֵי עַל-מוּת

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

רמת גן: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ו 1966

סוגה:

שפת מקור: עברית

למשה ברסלבסקי, על קברו

א

נִכְנַס אֲדָר. דַּוְקָא עַכְשָׁו

יָצָא מַחְזוֹר לְלֹא רְבָב.

בֻּלְמוּס אָבִיב, שָׁמַיִם וְשָׂדֶה.

“שֶׁהֶחֱזַרְתָּ נִשְׁמָתִי” – הַיְּקוּם מוֹדֶה.


אָכֵן, לֹא בִּיְּשָׁנוּ גַּם מַחְזוֹר דְּאֶשְׁתָּקַד.

אֲבָל… אֲבָל רֵעֵנוּ מְקוֹמוֹ נִפְקָד.

אִתָּנוּ אֶל הַלֶּחֶם לֹא יֵשֵׁב.

וְהַשִּׁיר – הַשִּׁיר חָסֵר קוֹשֵׁב.


ב

פֹּה נִטְמַן.

בְּזֶה הַזְּמַן

וְהַמָּקוֹם.

פֹּה חָדַל לָמוּת יוֹם-יוֹם – –


פֹּה נִטְמַן.

בַּזִּכְרוֹנוֹת

הַמִּשְׁתַּכְּחִים.

בֵּין קִיּוּמִים וְחִדְלוֹנוֹת

הַמִּתְמַקְּחִים – –


פֹּה –

לָמוּת יוֹם-יוֹם גָּמַר.

נִכְנַס אֲדָר.


ג

הָבִיאוּ-נָא עַכְשָׁו

אֶת הַפְּרָחִים, פִּרְחֵי-אַכְזָב,

שֶׁאֵחֲרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי.

אִם לֹא עַכְשָׁו, מָתָי?


יְהִי לָהֶם עֲפַר-הַגַּל

כַּד-חֶרֶס, אֲגַרְטַל.

יִשְׁרֶה-נָא מֶבָּטָם הֶחָם

בְּשֶׁטַח זֶה הַמְתֻחָם.


וְּלֵעת נָפְלָם-נָבְלָם –

אֶאֶסְפֵם אֵלַי. כֻּלָּם.

כְּמוֹת שֶׁהֵם: בִּבְאֹשׁ

וּבִצְנִיחַת הָרֹאשׁ – –


ד

הֶהָיָה אֵיזֶה פֶּרַח עִמְּךָ? לִנְשִׁימָה אַחֲרוֹנָה נִתְרַעֵד

וְנִשְׁבַּר? אוּלַי סֵפֶר עֻלְעַל, וְהַדַּף הֶהָפוּךְ הוּא יוֹדֵעַ וָעֵד?


אוּלַי בָּחַלּוֹן נִתְכַּנְּפָה צִפּוֹרִית, צוֹפָה רְאִיָּה חֲצוּפִית,

וְהִיא שֶׁשָּׁמְעָה שְׁתִיקָתְךָ אַחֲרוֹנָה, שֶׁלִּפְנֵי הַסּוֹפִית?


פִּסְגָּה לְפָנֶיךָ שָׁלְוָה? בְּאֵר הֶאֱפִילָה? הֲקָרָאתָ לִי: “שְׁמַע!”?

בְּמַקֵּל-וּבְתַרְמִיל נַהֲרוֹתֶיךָ עָבַרְתָּ – מְעַט מַיִם שָׁאַלְתָּ בְּקֵץ הַצָּמָא?


שׁוֹמֵר מְצָאַנִי: “נִדְמֶה, לְבַדּוֹ הָיָה. קְצָת. קְצָת יוֹתֵר מִדַּי”.

וְהָיִינוּ אֵין-קוֹל. וּבִלְבַד לֹא לָתֵת פִּתְחוֹן-פֶּה לַבַּדַּאי – –


ה

זֶה גַּל הֶעָפָר. אַתָּה.


וְאַתָּה דְּרָכִים שֶׁהוֹלְכוֹת. קִשּׁוּרָן.

צִפּוֹר בַּמֶּרְחָב. עָנָן בַּפִּסְגָּה.

רְעִידַת הָאֲגָם.

שְׁלִיבַת-מֶרְחַקִּים. הָעֵד הַמְּהֵימָן.

קִמּוּרָיו שֶׁל הַגֶּשֶׁר בַּזְּמָן.


זֶה גַּל-הֶעָפָר – אַתָּה.


דְּרָכִים כָּאן. הָרִים וְצִפּוֹר. אֲגַמִּים.

שׁוֹתְקִים שֶׁדּוֹבַבְתָּ – זוֹכְרִים דִּבּוּרָם הַחַד-פַּעֲמִי.

כְּנוּסוֹת מְדוּרוֹת שֶׁהִדְלַקְתָּ – רוֹצוֹת עוֹד לִבְעֹר!

הָעֵת פֹּה נִצֶּבֶת. הָאוֹר.


הַגַּל, הֶעָפָר הַתָּחוּחַ, אַתָּה – –



משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

קרבנות?

מאת רחל המשוררת (מאמרים ומסות)

(למאמרו של מ' בלינסון: “חצי יובל לעליה שניה”)


משונים מאד נראו לי דברי מ"בּ על העליה השניה. בצבעים כה טרגיים מתאר הוא את גורלם ההירואי של האנשים הללו עד כי הלב מתכווץ מרחמים: קורבנות חיורים שעלו לגרדום בשם המולדת. ואני לא כך ראיתים. לא כקרבנות, אלא כובשים, מעפילים, כאותם ההררים-אלפּיניסטים, אשר תהום פעוּרה לרגליהם והם צועדים צעוד ועלה, ונושמים אויר פסגות, וחוזים בשחר הבוקע, ולמענם פורחים פרחי אַדלוַיס.

אבל ביתר פרטות: “לעזוב ארצות גדולות”… לא ארץ גדולה, כי אם אותה העיירה האחת, או אותה עיר-מחוז נדחת אחת (שהרי 90 אחוז מן האנשים שובקים חייהם במקום שראו בו את אור העולם), אותה עיר עלוּבה, שאוירהּ אפור מאבק ומשעמוּם-דורות, שדבר אין לה ול“ארצות הגדולות בעלות תרבות עצומה”, ואשר ספרות האוּמות מלאה וגדושה תאורים על כוחות צעירים המתלבטים בין חומותיה ויורדים לטמיון.

“לעזוב מנוחת הבעל-ביתיוּת” – מילים אלה מובנות מאד בפי יהודי בעל-הבית, הרואה במנוּחה אחד הערכים החיוּניים; אבל למה זה למ"בּ לעמוד על נקוּדת ראות לא לו, למה הוא בא להציג את ערך המנוחה מול ערך הרעיון הציוני, לאחר שבעיניו הרי המנוחה הבעל-ביתית מפלצת מחרידה היא, והנס מפניה – ­ על נפשו ינוס?

“לעזוב כל אלה מתוך אי-הבנה של גדולי העולם”… לא ידע מ“בּ מה מעט דאגו חלוצי העליה השניה לדעת “גדולי העולם”, אם משום קלוּת-ראש מבורכה של בני שמונה-עשר אביבים, ואם משוּם שה”פוליטיקה" (נעימת זלזול נלוְתה למלה זו) היתה טפל לגבי עיקר.

“לעזוב את הארץ, אשר שרשים ממשיים בה, הארץ הרחוקה החיה רק בחלום”… האמנם נעלם ממ"בּ, כי השרשים המקשרים את בני הנעוּרים אל אדמת החלום ממשיים הם מאד אם יש בכוחם להניע ולהפעיל?

“להתחיל כאן חיים חדשים לגמרי” – אך זו רעה חולה!… כאילו אין הלב הצעיר (אם הוא רק צעיר באמת) צמא לחידוּש, וכאילוּ שינה על הגורן או באורוה, לצלצול שרשרות הפרֵדות, לא תערב שבעים ושבעה משינה במיטה רכה, למי שצעיר באמת?

“בארץ אשר רוב תושביה זרים”… אבל, הרי גם כל הכרח של מגע בתושביה אלה לא היה, וּממילא לא דיכאה “אי-האפשרוּת לגשת גישה כלשהי”, כמו שדיכא בארץ-המוצא חוסר שויון לרגשיוּת הלאוּמית החולנית.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.