מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָעֵץ

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

יֵשׁ עֵץ, כֻּלּוֹ שֶׁלִּי. יַרְקוּת-עוֹלָם יָרֹק הוּא.

מֵעֵין אָדָם עָלוּם. אֶחָד מִלָּמֶד וָו.

פִּתְאֹם יִתְגַּל בְּחַלּוֹנִי, בַּדָּיו יָשֹׁקוּ,

וּבְרַחֲמִים יַבִּיט בְּרִבֹּאוֹת עָלָיו.


…בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, נָשׁוּי מֵאוֹר, מִזִּיעַ,

אָז בַּהֲלוֹך אָבִי: “אִישׁ חָסִיד הָיָה, בְּלִי”…

בַּזְּגוּגִיּוֹת נָגַע עָנָף וְהַחַלּוֹן הִרְתִּיעַ,

בִּכְנַף-עַרְבִית חַמָּה לְטָפַתְנִי עַל לֶחְיִי.


…בֵּין גֶּנְשָׁה וּבֵין דְּזֵילְנָה – וַאֲנִי בַּשֶּׁבִי:

פִּסַּת שָׂדֶה! וְלוּ שִׁבֹּלֶת! רֵיחַ שֶׁל חָצִיר! –

עֵצִי טִפֵּס, מַעֲשֵׂה אַשָּׁף, וּבְיָד שׁוֹבֶבֶת

לְתוֹךְ חַדְרִי עָלֶה יָרֹק-יָרֹק הִשִּׁיר.


…בְּבֵית-חוֹלִים. שָׁכוּחַ שִׁיר. אֵין אֵם, אֵין רֵעַ.

טוֹרֵד, עוֹגֵם עָלַי כְּבָר גֶּשֶׁם-חִדָּלוֹן.

פִּתְאֹם: פָּנִים לִי יְדוּעוֹת, וְקוֹל אֲנִי שׁוֹמֵעַ:

עֵצִי נֶחְפָּז לָבוֹא, פֹּה מְאַוֵּשׁ הוּא בַּחַלּוֹן…


בְּכָל סְתָוַי וְשַׁלְּכוֹתַי – עֵצִי יָרֹק הוּא.

זֶה הַתִּשְׁבִּי שֶׁלִּי פִּלְאִי מִלָּמֶד וָו.

פִּתְאֹם יִתְגַּל. תָּמִיד פִּתְאֹם. בַּדָּיו יָשֹׁקּוּ,

וּבְרַחֲמִים יַבִּיט בְּרִבֹּאוֹת עָלָיו.


תש"ז

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

המחיצה

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)


באחד הרחובות הפשוטים אשר ברובע העניים בעיר לדוּנה יגור מימים ימימה שמעון-אלעזר הזפתי. ביתו הוא קטן ושקוע, הגג מכוסה תבן, שהשחיר השמש, ובדפנות של חמר בהרות שחורות וכתמי זפת, וכן גם על כרכוב הבית ועל אבני הסף. זפת נמכרת בבית הזה, זה דור שלם, לאופני העגלות וגם למשיחת נעלים. והחומר הזה ידָבק אל הידים ואל המכנסים ואל שולי הבגדים, אל פנים הבית וחיצוניותו וכל אשר נוגע בו יגָעל. גם בסידורו של שמעון-אלעזר, אשר בו הוא מתפלל בכל יום, נדבקים רשמי זפת, גם בשולי טליתו ניכרים כתמי זפת. – גם בערבי שבתות, כאשר ירחץ את בשרו במים, כחוק היהודים, וילבש כותונת לבנה ובגדי שבת, ידיו לא תינקינה, והוא נושא אותן כמו שהן לקלויז. והצפרנים, הוי, הצפרנים! גם הבלתי-איסטניס אינו יכול להסתכל חמישה רגעים בלי הרף אל צבען המשונה… אבל לשמעון-אלעזר נעשה הרגל טבע, ואינו מרגיש כי ידיו הן חיץ, חס ושלום, בינו ובין קונו כשהוא מתפלל. אומרים ששמעון-אלעזר שותה את הזפת; שבידים הללו, שלפני רגע מדד בהן מידה של זפת לערל, הוא מושח אחר-כך, כשהן רטובות מזפת, את החמאה על הלחם, או לוקח את הבשר מן הקערה, או גם יטביל חתיכת לחם בזפת זכּה ובהירה כשמן. מדוע לא? חיבב ויפּה הקדוש-ברוך-הוא על כל בעל אומנות את אומנותו!


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.