מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַזּוֹרְעִים

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

לאנשי דזילנה


הַלֵּיל פָּנָה. חוֹרֵק, נִפְתָּח הַשַּׁעַר:

לַשַּׁחַר נִקְרָאִים הַבַּחוּרִים.

לִבָּם נִרְעָשׁ כְּאִילָנוֹת בַּסַּעַר –

לִגְרוֹכוֹב, לַשָּׂדֶה, הֵם נוֹהֲרִים.


שַׁחֲרִית מוֹחָה דִמְעָה מֵעַל הַלֶּחִי;

קוֹפְצָה לָהֶם הַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה.

לִגְרוֹכוֹב. לַמֶּרְחָב. אֶל שְׂדֵה-הַלֶּחֶם! –

גָּדוֹל הַיּוֹם בָּאָרֶץ הַיְרוֹקָה.


הַמַּעֲנִית נִפְתַּחַת לַזּוֹרֵעַ;

בְּחֶרְדַּת-יָד עוֹד יְפַזֵּר.

עֵינָיו לַמֶּרְחַקִּים הַיּוֹם קוֹרֵעַ,

בּוֹכֶה הַלֵּב, אַךְ יְשׁוֹרֵר:


"לַכְּלוּאִים בֵּין הַחוֹמוֹת, שַׁחִים מֵאֵבֶל,

עֲלֵה בַּמִּסְתָּרִים, עֲלֵה, גַּרְעִין.

עָמַלְנוּ, אֲדָמָה, וְלֹא לַהֶבֶל,

הֵן תַּעֲנִי אֶת הַזּוֹרְעִים".


– – הַיּוֹם פָּנָה. הַלֵּיל נִצָּב בַּשַּׁעַר.

חָזוֹר! חָזוֹר! גְּזָר הוּא, בַּחוּרִים.

מִצְעָד כָּבוּשׁ כַּדְּמִי בְּעֶצֶם סַעַר –

הוֹלְכִים בִּשְׁבִי-חוֹמוֹת הַיַּסְעוּרִים.


הָהּ, וַרְשָׁה, וַרְשָׁה, עִיר וָאֵם קוֹדֶרֶת!

שָׁבִים בָּנִים עַל פִּי שְׁאוֹל.

בַּלֵּב – זִמְרָה מִכְּנַף הָאָרֶץ הַנִּסְתֶּרֶת,

אַך אֲבָנִים חוֹנְקוֹת – וְאֵין לָגֹל.


חֲצוֹת – וָקוֹל: צִלְצוּל שֶׁל נְחֻשְׁתַּיִם.

בָּאָה שָׁעָה – עַזָּה הִיא בַּשָּׁעוֹת!

בַּגֶּטוֹ יֵשׁ רְחוֹב, בָּרְחוֹב – הַבַּיִת:

מוּגַף-חַלּוֹן פָּרוּץ הוּא לַבָּאוֹת.


כְּלוּאֵי-הַיְגוֹנוֹת פֹּה, אֲסִירֵי-הָאֵבֶל.

לִבָּם – כַּמַעֲנִית, וּמִי הֵם הַזּוֹרְעִים?

"זָרַעְנוּ, בַּחוּרִים, וְלֹא לַהֶבֶל –

לֹא יִכָּלֵם פֹּה הַגַּרְעִין".


אב תש"ב

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)
  5. לא"י רופין (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

שָׁלשׁ טִפּוֹת דָּם

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

א: סיפורה של האם

_ _ _ אותי ענש אלהים! - - ממני נפרע בעד כל חטאי העולם כולו! – עלי גזר גזירה מרה מאוררת!

קודם כל לקח ממני את בתי. שושנה, חבצלת, ניצן מאיר עינים. – ימים אחדים לפני החופה. היא נעלמה פתאום. אמרו לי, שברחה עם קצין – ירקתי בפני המלעיזים! חשבתי, מתוך קנאה מרננים אחריה ואחרי.

לימים הביאו אותה. חבריו שלו, הקצינים הביאו אותה. –

אם יש לך דמעות, יקירי – בכה! לי אין.

הביאו אותה, הניחוה על הרצפה מתה למחצה ואמרו כמציגים את עצמם, בהשתחוויית-נימוסין:

– נאז’אצ’וני! – חתנים! – אמרו והלכו להם.

ואני לא יצאתי מדעתי. לא רדפתי אחריהם ולא זעקתי בזעקה. –

וקברתי אותה. אותה קברתי, ולא את עצמי.

ויום-יום ישבתי על קברה: אולי תצמח ותפרח.

לך, יקירי, וראה שם: קוצים וברקנים גדלים שם. חרולים. –

אחר כך הופיעה היא, השקצה. הוא הביא אותה.

בני היחידי, האחרון, התחנן לפני: אמא! היא תתגייר. אליזה תהיה יהודיה. תראי אמא, יהודיה טובה וכשרה. תדליק נרות-שבת, כמוך אמא.

והיא שתקה. נגשתי אליה ולטפתי אותה: בתי תהיי.

והיא שתקה. אחר כך לא ראיתי אותם, את שניהם, את בני ואת הכלה שלו לא ראיתי אותם ימים אחדים. ההתעללות בנו הלכה והשתקעה יותר ויותר, רציחות, תליות, שריפות. ובני לא הופיע. מעולם לא עשה דבר כזה. תמיד היה לצדי בשעת סכנה. –

אמרתי: חייל. אין לו פנאי. מלחמה.

אך נזכרתי: עם מי הוא נלחם יחד? עם אותם הקצינים? עם ה“חתנים”?

ופתאום הופיע. במדים. עם רובה.

הופיע – ולא אמר כלום. אילם היה. לחנם דברת אליו, שאלתי: מה? איך?

הוא צנח על הספה, נשך את אגרופיו ושתק.

נגשתי אליו, שמתי את ידי על ראשו – אך הוא נבהל כנשוך נחש, הביט בי בעינים אדומות-ירוקות ולחש לחישת שרף: אל תגעי בי אמא! אני טמא! רוצח! –

אמרתי לו: מלחמה, בני. כולם רוצחים. במלחמה אין רוצח, בני. אין אתה יוצא מן הכלל.

הוא שוב שתק.

ולבסוף פרץ בזעקה איומה: יהודים רצחתי! יהודים! לא מלחמה! רצח! –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.