מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

המורה הזקן

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

על פי "מבחר שירים", תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ח 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

כבר הייתי רוצה לשבת מחר

בחדר שלי קטן וצר בירושלים,

לפני תנ"ך, ספרי לימוד,

מלון עברי, נייר, עפרון.

יאנוש קורצ’אק


"חֶדֶר קָטָן מִי יִתֵּן לִי בְּעִיר-הַשָּׁלוֹם.

נְיָר שֶׁמַּלְבִּין, עִפָּרוֹן".

הַמּוֹרֶה הַזָּקֵן מְבַקֵּשׁ, וּמוֹסִיף:

“חֶפְצִי אַחֲרוֹן”.


כֵּן, עוֹד מִשְׁאָלָה לוֹ, וְהִיא בַּיְשָׁנִית

כַּיְלָדִים שֶׁאָהַב וְכַטָּף:

סֵפֶר – מִלִּים עִבְרִיּוֹת בּוֹ כֻּלָּן נִפְגָּשׁוֹת,

וְהוּא גֶשֶׁר-אוֹר מֵאָלֶ“ף לְתָ”ו.


בְּפִי הַגְּדוֹלִים הוּא נִקְרָא כְּדַרְכָּם: הַמִּלּוֹן;

מְשַׁעְמֵם – יְלָדִים יֵשׁ פּוֹסְקִים אֶת פְּסוּקָם.

אַךְ זֶה סֵפֶר פִּקֵּחַ, הַכֹּל הוּא זוֹכֵר –

מִכָּל הַדּוֹרוֹת הוּא לָמַד וַיֶּחְכָּם.


הַמּוֹרֶה הַזָּקֵן הִתְבַּיֵּשׁ… וּבִקֵּשׁ –

וְהוּא אַךְ לָתֵת וּלְהוֹסִיף הֵן הִסְכִּין.

אוּלַי הוּא אָמַר גַּם לָשׁוּב הֱיוֹת יֶלֶד –

מִזֶּה הוּא שָׁתַק. כִּי חָכַם וְהִזְקִין.


הַמּוֹרֶה, הַמּוֹרֶה, אוֹמְרִים, כִּי הָלַךְ.

עִם כָּל הַיְלָדִים הוּא הָלַךְ. כֵּן, כֵּן.

הַמְסַפֵּר הוּא לָהֶם? מָה אַגָּדָה תְּסֻפַּר עוֹד?

אוּלַי הוּא יוֹדֵעַ, הַמּוֹרֶה הַזָּקֵן.


– – עֲצוּב-עַיִן הַחֶדֶר בְּעִיר-הַשָּׁלוֹם.

בּוֹכֶה עִפָּרוֹן עַל צַוְּארֵי הַנְּיָר. יְתוֹמִים.

הֵם יוֹדְעִים: לֹא יָשׁוּב הַמּוֹרֶה, לֹא יָבוֹא.

וְאוּלַי הוּא יַבִּיט אֲלֵיהֶם מִמְּרוֹמִים?


אַךְ אַתֶּן, הַמִּלִּים, צְאוּ מִן הַסֵּפֶר.

פִּשְׁטוּ בַּדְּרָכִים, שַׁאֲלוּ-נָא כָּל תֵּל. – –

עִצְרוּ נָא, מִלִּים עִבְרִיּוֹת, עֲמֹדְנָה:

לַמּוֹרֶה הַזָּקֵן אַתֶּן קֶבֶר יִשְׂרָאֵל.


תש"ה

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

כלפי ליא?

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)


אברהם-הירש מלמד וברוך-שלמה סופר סת“ם ישבו אחרי תפילת שחרית האחרונים בקלויז על שיורי ה”לחלוחית" של יאהרצייט אחר נשמתו של ר' שמחה כהן עליו-השלום.


אברהם-הירש נתן הודיה לרבונו-של-עולם, “שהכל נהיה בדברו,” ובכלל “הכל” גם חסידים ויאהרצייט ויי"ש, שתה ובירך את הנשמה בעליה הגונה, והתחיל מספר בשבחו של המנוח, ומתוך שבחו בא לידי שבחם של הדורות שעברו:


“ואתה בוא וראה, מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים.”


הלז ישב מוכתר בטלית ותפילין דרבנו תם ולמד את שיעורו במשנה, שלא הספיק היום ללמדו קודם התפילה. הוא נשתתק מתוך לימודו, אבל לא גרע עיניו מתוך הספר. ניכר הדבר, שאינו חפץ להנאות את חברו ולהראות לו בגלוי, שהוא משתוקק לשמוע את דבריו.


“נו? ואתה מכיר היית את ר' שמחה כהן עליו השלום?”


"עשיר גדול היה ר' שמחה עליו-השלום בסוף ימיו. אבל העיקר, שהיה אדם כשר, חסיד עד לכדי מסירות-נפש. הוא היה – שרי ליה מאריה – קמצן, דקדקן על פחות משווה פרוטה. זו היתה חולשה, רחמנא-ליצלן. אבל חסיד היה. ר' קלמן חריף עליו-השלום היה גדול ממנו בתורה ואולי גם בעושר, אלא שלא הגיע למדרגת חסידותו של ר' שמחה. זה היה בעל אמונה סתם ולא יותר.


באותם הימים שאני זוכר, והם שניהם עוד לא היו עשירים כל-כך גדולים כמו שהיו אחר-כך אבל סוחרים גדולים היו תמיד, סוחרי תבואה היו. וקרה הדבר, שר' שמחה התחיל בונה בית חדש, ובאותה שנה צריך היה להשיא את בתו הבכירה וגם לסלק נדוניה של הצעירה, שהיתה כבר מאורסה, בקיצור, צריך היה להרוויח כסף הרבה בלי שום תירוץ, והיה זקוק ל’מקח גבוה.' ומה עשה? הלך וכתב בקשה ושלח לאדמו"ר הזקן, זכותו יגן עלינו, המבדיל בין חיים לחיים, והטעים לו את הדבר, שצריך לו בלי שום תירוץ עלית המקח.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.