מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַהֵלֶךְ

מאת: משה בסוק

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לְנִשְׁמַת מִיכָה יוֹסֵף בֶּרְדִיצֶ’בְסְקִי


פִּתְאֹם נֶעְצַר הַהֵלֶךְ, כְּמִשְׁפַּט

עוֹבְרֵי-הָאֹרַחַ מִתָּמִיד.

עָמַד, נָשָׂא “שָׁלוֹם” לָהָר, לַיְאוֹר,

חִיֵּךְ לָעֵץ כְּאֶל עָמִית,

נָהַר לִקְרַאת הַנּוֹף – וַיֵּעָגֵם:

אֵי כְּפַר-מוֹלֶדֶת לִי יָחִיד?


הַהֵלֶךְ נֶעֱצַר. רַגְלֵי הַיּוֹם

הֵאֵטּוּ רֶדֶת מִן הָהָר.

הָרוּחַ הִתְעוֹרֵר: "הִפְלַגְתָּ, בֵּן,

בַּדֶּרֶךְ; לַלֵּב לֹא צָר?

מְעַט אֲשֶׁר נִתַּן וְרַב אָבַד" –

הַהֵלֶךְ נֶעֱצַר.


לַנַּחַל אָז יִקְרַב הַהֵלֶךְ,

כְּמִשְׁפַּט עוֹבְרֵי-דְרָכִים:

קַדֵּשׁ הַדֶּרֶךְ בִּתְפִלָּה זַכָּה

וּבְמַיִם הִטַּהֵר צַחִים,

לְהִשְׁתָּעוֹת בְּאֵלֶם עִם גַּלִּים:

מֵאַיִן וּלְאָן, אַחִים?


הִבִּיט הַהֵלֶךְ בְּעֵינֵי גַלִּים:

גָּדַל הַנַּעַר וַיְהִי לְאִישׁ.

מִלִּים בַּקֵּן נֵעוֹרוּ – וְנָבוֹכוּ:

הָיָה יָפֶה לְהַחֲרִישׁ.

נָשָׂא עֵינָיו הַהֵלֶךְ – וַיִּרְאֶה:

אֶל הַלֵּיל יוֹרֵד לְאַט הַכְּבִישׁ – –


תרצ"ז

משה בסוק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של משה בסוק
רקע
משה בסוק

יצירותיו הנקראות ביותר של משה בסוק

  1. איש-צבא יהודי: פריץ יורדן (זכרונות ויומנים)
  2. לרומאן רולאן (מכתבים)
  3. אגרות לא"פ צ'כוב (מכתבים)
  4. לא"י רופין (מכתבים)
  5. אגרת לאנטול פראנס (מכתבים)

לכל יצירות משה בסוק בסוגה שירה

לכל יצירות משה בסוק

יצירה בהפתעה
רקע

עגלה ערופה

מאת דוד פרישמן (פרוזה)

הדבר היה בשנת השלושים ותשע ללכת בני ישראל במדבר, בחודש השני בשנה ההיא, אחרי שובם מהכות את חמשת מלכי מדיין במלחמה הגדולה אשר עם אָבֵל מְחוֹלָה. שלושת ימים כבר סערה המלחמה, מעֲרוֹעַר אשר על נחל ארנון ועד הגלעד אשר עם גבול יַבּוֹק ניטשה, ורק ביום השלישי לפנות ערב היתה תבוסת המדיינים. את חמשת מלכי מדיין תפשו חיים, את אֱוִי ואת רֶקֶם ואת צוּר ואת חוּר ואת רֶבַע, ויתעללו בהם כל הלילה, ובבוא הבוקר תלום ויהיו תלויים עד הערב. אז פשטו על כל הנשאר מן המלחמה, על כל זָכָר באדם, וישמידום וַיַּכּוּם ולא השאירו אף אחד ואחר-כן באו אל-תוך הערים הנעזבות שְׁכוּרִים מדם וישתערו על כל בית ועל כל מסתור ויסחבו את יתר הפליטה מכל מחבוא אשר התחבאו שם, את כל חולה מערשו ואת כל נחשל מפינתו ואת כל זקן מרבצו, וישמידום, ואת הערים שרפו ואת הטירות ניתצו ואת החצרות החריבו, ומקץ יום אחד לא ניכר כי היו בזה ערים. ואולם את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ומקניהם וחילם לקחו, את הזהב ואת הכסף, את הנחושת ואת הברזל, ואת הבדיל ואת העופרת, את כל אלה לקחו עמם וינַהגום ויביאום עד ערבות מואב אשר על ירדן ירֵחו.

והשלל ביום ההוא היה רב מאד: ארבע מאות ושבעים וחמישה אלף קשתות, תשע מאות ושמונים אלף אשפות חצים, וכפות קלע שלוש מאות אלף וחמישים וחמישה אלפים, והרכב אשר לקחו היה רב וכבד מאוד, מלבד החרבות והכידונים והרמחים. ומספר הנשים אשר הוליכו עמם בשבי היה שלוש מאות ועשרים ושישה אלף, מלבד הצאן והבקר והחמורים. אז יבורו עוד מן השִבְיָה את כל אישה יודעת איש, ויצחקו עמהן כל הלילה ואחרי-כן הרגו בהן עד עלות הבוקר, וייוותר רק הטף מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר, ויהי מספרן רק שניים ושלושים אלף. – בין השבויות האלה אשר נותרו היתה גם נערה בת ארבע-עשרה שנה, לבנת-עור עד להפליא, עודה כמעט ילדה, ושמה חוגלה. שערות ראשה היו ארוכות מאוד ותהיינה יורדות עד למו קרקע האדמה, והן מדובללות ומסובכות ומראיהן כפשתים אשר לא שֹורָקו. כאשר ראו אות ה האיילות, החלו לשאוף, ואחר-כן ניגשו וילוקו את כפות ידיה. ואולם צווארה היה כצוואר נְמַר-הגמל,1 ארוך וזקוף מאוד, וכל הרואה אותו עמד רגע תחתיו ויבט.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.