מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַפִּיל שֶׁעָלָה לִגְדֻלָּה

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

הַפִּיל קִבֵּל מִשְׂרַת כָּבוֹד

מִן הָאַרְיֵה נוֹשֵׂא-הַכֶּתֶר.

כָּאן כַּנָּהוּג, פָּשְׁטוּ סְבָרוֹת

וְנִחוּשִׁים בַּיְּעָרוֹת,

בַּמֶּה זָכָה לְחֶסֶד יֶתֶר.

“מוּזָר! מוּזָר מְאֹד!” – מְרַנְּנִים הַכֹּל –

"מָה זְכוּת לַפִּיל לִנְחוֹל

כָּבוֹד כָּל-כָּךְ גָּדוֹל?

הֵן לֹא יָפֶה הוּא, לֹא פִקֵּחַ,

אַף לֹא עַלִּיז, לֹא מְשַׂמֵּחַ…"

– “לוֹ, לְמָשָׁל” – אָמַר שׁוּעָל,

בַּהֲנִיפוֹ זְנָבוֹ אֶל-עָל –

"הָיָה לַפִּיל זָנָב כָּל-כָּךְ מַרְהִיב-עֵינַיִם,

שׁוּב לֹא הָיוּ קֻשְׁיוֹת. אַךְ כְּלוּם זְנָבוֹ – זָנָב?"

– “אוֹ לוֹ עָמְדָה לַפִּיל זְכוּתָן שֶׁל צִפָּרְנָיו!” –

פָּסַק פְּסוּקוֹ הַדֹּב – “אַךְ אֵין לוֹ צִפָּרְנַיִם”.

"וְשֶׁמָּא בָּא לוֹ הַכָּבוֹד

בִּזְכוּת שִׁנָּיו הַמִּזְדַּקְּרוֹת?

אוּלַי טָעוּ לַחְשׁוֹב, כִּי אֵלֶּה הֵן קַרְנַיִם?" –

לְשִׂיחָתָם נִכְנַס הַשּׁוֹר.

– “וּבְכֵן” – הוֹדִיעַ הַחֲמוֹר:

"אֶת הַחִידָה אֲנִי אֶפְתּוֹר!

אוֹתָהּ מָצָאתִי בְּלִי כָּל טֹרַח:

סוֹד עֲלִיַת הַפִּיל – אָזְנָיו רַבּוֹת-הָאֹרֶךְ!"

גַּם בְּדַבְּרוֹ עַל אֲחֵרִים,

אִישׁ אִישׁ עַצְמוֹ עַל נֵס מֵרִים.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

שלושה סיפורים קטנים

מאת שלמה שפאן (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מובא ברשות בעלי הזכויות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.


הצו

היתה אשה, אשה.

רק במקרה פגשתיה על דרך חיי – היא היתה מן הצד.

כאילו קראה לי: בוא אלי רגע מעמל דרכך. ואני סרתי אליה. – עוד היתה הדרך ארוכה-ארוכה. העין חתרה למרחקים, והלב איווה את האופקים הסמויים.

ודומה גם, כאילו לחשתי לה: רק רגע קט אשהה פה אתך, כי עוד רחוקה לי הדרך, ועלי לרוץ בה אל הבלתי-ידוע. ומתוך הכנעה ושתיקה קיבלה את דברי. השלימה עם גורלה ועם גורלי. רגעי מנוחה היו הרגעים המעטים אשר ביליתי אצלה, ולא פעם זכרתי אותם בברכה על שפתי.

עזבתיה והמשכתי את דרכי, הסוגה בקוצים, אל המרחקים הבלתי ידועים. ואותה, את האשה, שכחתי.

עברו שנים. בתוך חדרי אל שולחני ישבתי מורכן-ראש לתהומות נפשי.

היה רגע של משבר. נפסקה פתאום הדרך הרגילה.

זע האוויר ורעד – תהיה סערה, אשר תטלטל אותי אל משטחי חיים אחרים…

והלב מנחש בחרדה: מה נושא הסער בכנפיו?…

אני עוצם את עיני ושומע את רעש ההריסות על סביבי. והלב מפרפר וחותר להגיע עד חקר מסתרי הבאות…

דפיקה על הדלת וגלויית-דואר מצוירת מושטת לי.

בתוך תא נזירים מקומר, על-יד שולחן עמוס ספרים ומגילות, יושב אדם צעיר בעל פנים ענוגים וחיוורים מאד, ראשו מורכן, ומבט עיניו העמוקות תוהה ומלא יגון. ממולו, מן החלון הגבוה המקומר, מופיעה דמות בעלת-כנפים, פורשת כפיה אל האדם הצעיר ובפיה כמו בשורת גורל קשה - - - ושם התמונה: “רד אל עמק הבכא”!

ומן העבר השני רק שתי מלים: ברכת אהבה שלוחה אלי ממנה, מן האשה…

היתה אשה, אשה.

אני רק לרגע סרתי לנוח בצלתה ושכחתיה.

והיא אהבתני אהבה נצחת.

ורחש אהבתה שלוח אלי, רחש אהבה עזה, הלוקחת לה קרנים למשול ולכוון את גורלי גם מבלי ידיעה ורצון.

אין יודע את הקשר אשר בין הרגע והגורל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.