מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַחֲתַלְתּוּל וְהַזַּרְזִיר

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

בְּבֵית אָדָם אֶחָד, בִּכְלוּב,

יָשַׁב זַרְזִיר – זַמָּר עָלוּב,

אַךְ פִּילוֹסוֹף וּבַעַל-דַּעַת

אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה עוֹד.

קָשַׁר הָעוֹף קִשְׁרֵי רֵעוּת

עִם חֲתַלְתּוּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת.

אָמְנָם הַחֲתַלְתּוּל הָיָה כְּבָר לֹא פָּעוּט,

אוּלָם שָׁקֵט, אָדִיב – וּבְלִי כָּל יֵצֶר-צַיִד.

קָרָה אֵי-פַּעַם שֶׁקֻּפַּח

הַחֲתַלְתּוּל בִּידֵי טַבָּח

וְלֹא זָכָה לְשׁוּם שִׁירַיִם.

עָצוּב הוּא מְשׁוֹטֵט מֵאָז הַצָּהֳרַיִם.

כַּחֲלִילִים הוֹמִים מֵעָיו –

וּבִגְרוֹנוֹ יְלֵל-רָעָב.

– “חָבֵר, אֵינְךָ מֵבִין מְאוּמָה” –

מַטִּיף לָרֵעַ הַזַּרְזִיר –

"הַאִם הָיִיתָ לְנָזִיר?

כְּלוּם לֹא טִפְּשׁוּת הִיא שֶׁתָּצוּמָה –

וְכָאן, בַּכְּלוּב מוּלְךָ – קִיכְלִי?!

הֵן זֶה פָּשׁוּט לִקּוּי שִׂכְלִי".

– “אַךְ הַמַּצְפּוּן…” – "הוֹי, רֵעַ, אֵיזֶה הֶבֶל!

כַּמָּה מְעַט אַתָּה מַכִּיר

אֶת הָעוֹלָם, חָתוּל יַקִּיר.

לְבַעֲלֵי-תְּבוּנָה מַצְפּוּן אֵינֶנּוּ כֶּבֶל:

זוֹ מְלִיצָה רֵיקָה, שֵׁם-סְרָק –

וְהֶחָזָק תָּמִיד יִצְדַּק".

וְכָאן הַפִּילוֹסוֹף נִתֵּחַ וּפִתֵּחַ

אֶת תּוֹרָתוֹ הָעֲמֻקָּה

עַל זְכוּת הַיָּד הַחֲזָקָה.

הַחֲתַלְתּוּל הַתָּם יוֹתֵר לֹא הִתְוַכֵּחַ:

הוֹצִיא אֶת הַקִּיכְלִי, הַחַף מִכָּל עוֹן –

וַאֲכָלוֹ בְּתֵאָבוֹן.

אָמְנָם אוֹתָהּ צִפּוֹר קָטְנָה מִלְּהַשְׂבִּיעַ,

אַךְ טַעֲמָהּ נָעַם לְפִיו –

וְהוּא בְּרֹב עִנְיָן הִקְשִׁיב

לַלֶּקַח הַשֵּנִי, שֶׁהַזַּרְזִיר הִשְׁמִיעַ.

“נָכוֹן” – הוּא סָח – חֵן-חֵן, רַבִּי,

עַל שֶׁהֶחְכַּמְתָּ אֶת לִבִּי"

וְהוּא קָפַץ קְפִיצָה לְגֹבַהּ –

וְאֶת מוֹרוֹ זָלַל לָשׂבַע.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

אֱלִיעֶזֶר בֶּן-יְהוּדָה

מאת נחום סוקולוב (מאמרים ומסות)

הגישה אל האבעיה: “בן-יהודה”, טעונה הסתכלות משתי נקודות-השקפה – הפשט והסוד, ה“אתגליה” וה“אתכסיה”. אי אפשר לעמוד על מהותה של נפש מצוינת ואופיינית זו, לכל מלוא תכונותיה, אלא אם כן נקדים להעמיק חקר ביסוד השניות שלה, הנרמזת כבר בהתחלתה, והבוקעת ועולה ומתבהקת ביתר זוהר והתבלטות ממשית בסופה.

מצד אחד, היה בן-יהודה התגשמות הפשט-שבפשט, הפכחון והצלילות הגדולה, כמעט הייתי אומר: הנוראה. הופעתו הטירונית בספרותנו, לפני יותר מחמשים שנה – במאמריו ב“השחר” – היתה התגלות-לב תמימה-נועזה של עברי-לאומי-ממלכתי, בלי צעצועים, בלי הקדמות ותנאים. הס התפלסף בבינה יתרה לא רק מבני דורו, אך גם מבני הדורות שבאו אחריו, אבל התפלסף; דוד גורדון רמז על תקומה מדינאית, אבל עיקרי רעיונותיו היו מלוכדים ומרוכזים בהשקפותיו ע"ד “התכונות המיוחדות לעם ישראל”; אף סמולנסקין הלך סחור-סחור: עם עולם, עת לטעת, תורה כנגד התבוללות, שפת עבר כנגד תרגומים. בא יהודי ליטאי צעיר זה, מימי התגוררו והתחלת סטודנטיותו בפאריס, – בעוז מחאה, בשאגת התקוממות והתרסה, בעים החלטה, בגזרת העבר הלועג לכל תנאי ההוה, והעובר עליהם בג’סטה של גבורת-רוח: מלכות-ישראל – וחסל. מה זאת אומרת? כיצד? אימתי? אין דבר! פשוטו כמשמעו: מלכות –ישראל. האפסות שואפת אל ההפך הגמור שלה: הישות הכי חזקה, השלטת, הממלכתית.

רושם המאמרים ההם הוא חדש בזכרוני. היתה בהם ראשוניוּת ואיתנוּת, אי-מוּתניות ואי-אמצעיות, ואותה הוודאיות הברוכה המיוחדת למי שלא למד כלום, או למי שכבר הוא מעבר ללימוּד. אי אפשר היה להבחין בין שתי האפשרויות האלה. איזה עברי קדמון – נין ונכד לאיש מדור המדבר, או מתקופת השופטים – בקש את רשות הדבור ועלה על הבמה של “השחר”, ודבר אשר עם לבו. ככה דברו הרועים. ככה היה אדם הראשון כותב – אילו כתב מאמרים ל“השחר”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.