מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַחֲתַלְתּוּל וְהַזַּרְזִיר

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

בְּבֵית אָדָם אֶחָד, בִּכְלוּב,

יָשַׁב זַרְזִיר – זַמָּר עָלוּב,

אַךְ פִּילוֹסוֹף וּבַעַל-דַּעַת

אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה עוֹד.

קָשַׁר הָעוֹף קִשְׁרֵי רֵעוּת

עִם חֲתַלְתּוּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת.

אָמְנָם הַחֲתַלְתּוּל הָיָה כְּבָר לֹא פָּעוּט,

אוּלָם שָׁקֵט, אָדִיב – וּבְלִי כָּל יֵצֶר-צַיִד.

קָרָה אֵי-פַּעַם שֶׁקֻּפַּח

הַחֲתַלְתּוּל בִּידֵי טַבָּח

וְלֹא זָכָה לְשׁוּם שִׁירַיִם.

עָצוּב הוּא מְשׁוֹטֵט מֵאָז הַצָּהֳרַיִם.

כַּחֲלִילִים הוֹמִים מֵעָיו –

וּבִגְרוֹנוֹ יְלֵל-רָעָב.

– “חָבֵר, אֵינְךָ מֵבִין מְאוּמָה” –

מַטִּיף לָרֵעַ הַזַּרְזִיר –

"הַאִם הָיִיתָ לְנָזִיר?

כְּלוּם לֹא טִפְּשׁוּת הִיא שֶׁתָּצוּמָה –

וְכָאן, בַּכְּלוּב מוּלְךָ – קִיכְלִי?!

הֵן זֶה פָּשׁוּט לִקּוּי שִׂכְלִי".

– “אַךְ הַמַּצְפּוּן…” – "הוֹי, רֵעַ, אֵיזֶה הֶבֶל!

כַּמָּה מְעַט אַתָּה מַכִּיר

אֶת הָעוֹלָם, חָתוּל יַקִּיר.

לְבַעֲלֵי-תְּבוּנָה מַצְפּוּן אֵינֶנּוּ כֶּבֶל:

זוֹ מְלִיצָה רֵיקָה, שֵׁם-סְרָק –

וְהֶחָזָק תָּמִיד יִצְדַּק".

וְכָאן הַפִּילוֹסוֹף נִתֵּחַ וּפִתֵּחַ

אֶת תּוֹרָתוֹ הָעֲמֻקָּה

עַל זְכוּת הַיָּד הַחֲזָקָה.

הַחֲתַלְתּוּל הַתָּם יוֹתֵר לֹא הִתְוַכֵּחַ:

הוֹצִיא אֶת הַקִּיכְלִי, הַחַף מִכָּל עוֹן –

וַאֲכָלוֹ בְּתֵאָבוֹן.

אָמְנָם אוֹתָהּ צִפּוֹר קָטְנָה מִלְּהַשְׂבִּיעַ,

אַךְ טַעֲמָהּ נָעַם לְפִיו –

וְהוּא בְּרֹב עִנְיָן הִקְשִׁיב

לַלֶּקַח הַשֵּנִי, שֶׁהַזַּרְזִיר הִשְׁמִיעַ.

“נָכוֹן” – הוּא סָח – חֵן-חֵן, רַבִּי,

עַל שֶׁהֶחְכַּמְתָּ אֶת לִבִּי"

וְהוּא קָפַץ קְפִיצָה לְגֹבַהּ –

וְאֶת מוֹרוֹ זָלַל לָשׂבַע.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

נוֹשָׁנוֹת

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

אשתקד היה מעשה. באוסטריה נעשתה ספירה לעמיה. בין שלושים וארבע הרוּבריקות הייתה, כמובן, גם הרוּבריקה לשון-הדיבור. יהודי גליציה, המדברים רובם, ככל יהודי הגיטאות, יהודית-דייטש, נהגו מנהג בני-אדם ורשמו באותה רוּבריקה את שם השפה אשר בפיהם: יהודית המדוברת. מה היו יכולים, ובעיקר, מה היו צריכים לעושת אחרת? הבוז היה להם אילו היו עושים אחרת! אמנם, כוחות-החושך בדמות הרביים והמתבוללים ניצבו גם פה כצר, אבל ההמון היהודי בגליציה הראה אז, כי נר-האדם טרם יכבה בו לגמרי וכבוד-אנוש עודנו חי עמדו. אפילו ד“ר קלוזנר בעצמו, שיצא אז במאמרו “עוד טרגדיה אחת!” (“הצפירה”, גליון 36, תרע"א), הודה באגב אורחא, ש”עשו כהוגן“. אלא מאי? למה רגז מי שרגז? משום זה: מכיוָן שהרובריקה “לאומיוּת” חסרה בגליונות-הספירה, הרי יוצא ש”על ידי רשימת המלה היהודית נעשו הלאומיות הישראלית והז’ארגון האשכנזי שמות נרדפים". אמנם, “אחרת לא יכלו לעשות, אבל מה היו צריכים להרגיש?” (שם).

לדעת בעל-המאמר ההוא היו יהודי אוסטריה צריכים להרגיש בשעת מעשה הגבורה והאמת שלהם… כאב; שהרי בזה שהיו גיבורים ורשמו את האמת על אודות שפתם, הביאו הפסד לרעיון הלאומיות הישראלית, החושב ליהודי גם את “היהודי האיטלקי, שאינו יודע ז’ארגון”…

ביחוד שפך ד"ר ק. את כל חמתו על הוועד המרכזי הציוני שבגליציה, שהכריז על הז’ארגון כעל שפה לאומית. הוא מצא בכל זה איזו “טרגיקה” מיוחדת. “כמה טרגיקה! – קרא – מפלגה גדולה מהרסת בידים מה שרצתה לבנות ובונה מה שבאה להרוס”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.